לינק.
לאלכס
הודעה: בכנס וורדקמפ האחרון ניגש אלי אדם שהציג את עצמו כ'אלכס' וביקש לרכוש עותק מהספר 'לורם איפסום'. הוא שילם מיד והבטחתי לשלוח לו את הספר בדואר. הוא גר בצפון, אני חושב. אני חושב שכן. משהו בצפון. חיפה? אולי.
האלכס הלא נכון #1
בהתחלה עוד חיכיתי למייל שיודיע על הכתובת למשלוח הספר. כשהמייל התעכב ניסיתי לשלוח כמה מיילים, אבל במייל השלישי או הרביעי התברר שמי שקיבל את המיילים האלה כל הזמן הזה הוא בעצם אלכס אחר, אלכס שהופיע ברשימת הכתובות בשם 'אלכס', זהו. 'אני חושב שאתה מתבלבל. אני אלכס שראיינת פעם לעבודה ב…' — אלכס, אבל לא האלכס הנכון.
האלכס הלא נכון #2
בשלב מסויים נכנס לי לראש שהאלכס הזה הוא אלכס פולונסקי. השם 'פולונסקי' פשוט נכנס לי לראש. פולונסקי. מלה מוזרה המרמזת על קשר למלכות הפולנית, אם אי-פעם היתה מלכות כזאת. דחוף שלחתי מייל לפולונסקי, כבר לא נעים, עבר זמן, הכסף שולם, אבל הספר לא נשלח. ככה עובדים? כתבתי לו, לאלכס פולונסקי:
אלכס פולונסקי!
אני חייב לך ספר!
שלח לי כתובת!
ופולונסקי השיב ומיד התברר שגם האלכס הזה הוא לא האלכס הנכון.
דרוש אלכס
עכשיו אין לי שום רעיון לגבי זהותם של אלכסים אחרים שאולי היו בכנס וורדקמפ ו/או הגישו לי 30 ש"ח במזומן ו/או הובטח להם על-ידי שאשלח להם עותק של 'לורם איפסום'.
בקיצור:
אלכס - אין לי מושג מי אתה.
אני חייב לך ספר.
כשאתה בסביבה - תן צלצול.
המוצר הזה מדהים. זה יותר טוב מאתר מיליון הפיקסלים, באמת. ובלי ספק מנצח את קמפיין האטב האדום שהגריל לאיזה קנדי אחד בית (ימחי אסמו). באטב הזה עשו עשרת אלפים בתים. וכל בית, בית. וילה. קריירה. זה מרצ'נדייז גאוני. אין פה כלום. מוצר שמרגע שהוא נפתח הוא נגמר. מוצר בלתי צריך. אז מוכרים אותו ככזה. וזה הכוח של השוק, בעצם.
(המלצה חמה ואגבית למראה: למרות שאין לו שום קשר למקגיוור, בקרו עכשיו באתר "דורבנות"!)
עדכון: הפוסט פורסם בערוץ דיגיטל במקו. התודה לג'וני!
למה בעצם כולם מתרגשים מזה ש"האח הגדול" של קשת עקף בהליכה את האח הגדול של אורוול בתוצאות החיפוש בגוגל? אולי מאותה סיבה שהתרגשו צדיקי ישראל מקמפיין ה-SEO שקידם את אתר עיר לכולנו בחיפוש "תל אביב" בגוגל.
על כל פנים, יש תקדים: השפה האנגלית נדחקה למקום שלישי במנוע החיפוש כאשר מנסים למצוא את האות m. אות בשפה האנגלית, כן, אבל במקום הראשון בגוגל — הסרט M של פריץ לאנג. אחריו בתור: יחידת המידה מטר (m) ורק אחריה האות m, האות ה-19 בשפה האנגלית.
בפורום הרעיונות באתר Wordpress.org (לינק), כתב/ה היוזר רולטק טקסט קצר, כמעט שירי, המציג דעה נחרצת על האופן שבו דברים צריכים לקרות. הכותרת שלי. נא להתנהג בהתאם:
שיר
אני לא חזקה באנגלית , אבל יש לי רעיון.
לדעתי, צריך להיות סטנדרט טוב יותר לסגנון העיצוב.
איך זה יראה אני לא יודעת, אני לא כל כך יצירתית.
אבל זה צריך להיראות פשוט ומודרני.
לינק.
בחירות: מלה יפה לטקס שכיח מדי שממנה יוצא מושג אחר: אפשרות. יש אפשרות. יש מקום. שינויים גדולים בפעולות קטנות: אני לובש מכנסיים ואז אני לבוש מכנסיים. אני אוכל ואז אני שבע. אני ישן ואז אני עירני. אני לא ישן ואז אני עייף. בין אם הכל ידוע מראש או לא, הרשות תמיד נתונה. השינוי איננו נמנע. האפשרות נמצאת.
← פורסם בעכבר העיר אונליין
רוצו לראות את "המוסד הסגור": סרט דבילי לחלוטין. לא סרט פורץ דרך, לא סרט מופתי, אפילו לא סרט טוב. למעשה "המוסד הסגור" פשוט איננו סרט, אלא סיטקום של פרק אחד שמעביר 35 דקות בירי קצבי של בדיחה כל שלוש שניות ואז בבת אחת נגמר ומשאיר את הצופה צוחק והמום, כששורות בודדות מאיזו בדיחה מהמהמות בראשו, קטעים אחרים עמומים, ובגדול זוכרים שהיה מצחיק. לאללה. הסרט הזה הוא בידור זול. קטע. דאחקה. פחחחח מרוכז. אם לא צפיתם בו אמש, עשו זאת מיד. פקודה.
מבוא/ולטר בנימין
אני רוצה לדבר על ולטר בנימין. פעם קניתי ספר שלו. קראתי, תרגום לעברית. כשחשבתי מה להגיד פה, בערב הזה, על שוטטות, חשבתי על בנימין. הוא הרי דיבר על שוטטות. לאחד הספרים שלו אפילו קוראים "המשוטט". הוא אמר כמה דברים מעניינים. מאוד מעניינים. בכלל, לבנאדם היה כישרון. חשבתי: מה להגיד בערב הזה? מה להגיד על שוטטות? ובשביל מה? נזכרתי בדבר נוסף שכתב בנימין. משהו בסגנון "הדרך הכי טובה ליצור ספריה גדולה היא לא לקנות ספרים אלא לכתוב אותם". ואני זוכר שבאותו רגע חשבתי לעצמי שזה רעיון לא רע בכלל. בכל אופן, ככה אני חושב עכשיו, וזה מספיק. לכן החלטתי לשכוח מולטר בנימין ולדבר על משהו אחר לגמרי. אני רוצה לדבר על ולטר בנימין, אבל זה כל מה שיש לי להגיד עליו. וזה כל מה שהיה לי להגיד על ולטר בנימין.