• חיי האדם נמשכים על פני אלף חודשים, לא יותר. עליך למצוא מעט זמן כדי להחליט איך לחיות אותם.
• הדמוקרטיה של בלוגים וטוויטרים היא דבר נפלא, מצד אחד. מצד שני: זוהי המערכת הטובה ביותר שייצרנו אי-פעם לייצור אשפה, עלבון והבלות.
• אני מחבר תורה חילונית. רגע בראשית הוא הרגע שבו נפל התפוח על ראשו של ניוטון.
• עד גיל 13 חייתי בזמביה. באפריקה אתה לא יכול לשוטט כך סתם ביער ולחשוב. עוד יקפוץ עליך אריה ויטרוף אותך. אתה נאלץ לקרוא, במקום.
• אמי היתה גזענית מסוג מאוד מסויים. היא נהגה ללגלג על רשימת הקניות שהטבח שלנו העתיק ממנה בכתב ידו. מעולם לא חשבה ללמד אותו לקרוא.
• אני מעדיף לחשוב על ישו כעל רפורמיסט יהודי. אם תרצו לחפש מקבילה לדמות שאתם רואים בקושי דרך ספרי הבשורה, ככל הנראה תמצאו את ריצ'רד דוקינס.
• אני צמחוני, אבל נועל נעלי עור. יש אנשים שיגידו שזו סתירה; אני אומר: אני עושה ככל יכולתי.
• בצעירותי הייתי היפוכונדר איום וקראתי הרבה מילונים רפואיים. יום אחד גיליתי שלמעשה הפחד שלי איננו ממחלה חשוכת מרפא, אלא מכך שאני רוצה להספיק לעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות.
• אני תומך נלהב בלגליזציה של הרואין וקוקאין אך בז לכל מי שתולה בהם את חייו. אם אתה מחפש חוויה תודעתית חדשה – הבט בעץ.
• אני לא מאמין בהרג חיות, אבל הנשיא אובמה נהג היטב כשמחץ זבוב במחי יד. זבובים מפיצים מחלות.
• יש לי די אמונה בסטטיסטיקה כדי להכיר בכך שישנם חיים תבוניים בעולם אחר.
• מדע הוא תוצאה של מוכנות לחיים ללא ודאות ולכן הוא סימן לבגרות. הוא מאמץ את הספק ואת הקצוות הלא סגורים.
• אני לא מאמין שאפשר לחשוב יותר מדי. שום מסיבה באיביזיה לא תנקה לך את הראש.
• החיים עניינם מערכות יחסים. כן, שב ברגליים צלובות על הר מדי פעם. אבל לא לזמן רב מדי.
• כל פרופסור לפילוסופיה צריך שתהיה לו ילדה בת תשע. שלי רגילה לומר לי "אבא'לה, זה רעיון טפשי מאוד". היא תמיד צודקת.

א.ק. גריילינג (Grayling) הוא פרופסור בריטי לפילוסופיה העוסק במחשבה, רעיונות, מטפיזיקה ולוגיקה. הטקסט המקורי באנגלית (This I know) פורסם בשבוע שעבר באתר הגארדיאן. לינק.

כבר שנים אני מעביר ספרים ממקום למקום. היו מקרים שבהם רכשתי ספרים שידעתי שלא אקרא, ובאמת לא קראתי. היו סדרות שלמות של "כל כתבי" שהשגתי/מצאתי/קניתי ועכשיו ערימות הספרים האלה עומדות ומטילות בי את האשם – לא קראת. ובצדק; הרי לא קראתי. אין לי גם שום כוונה, לא בעתיד הקרוב או הרחוק, לפחות, לקרוא את כל כתבי חיים הזז, את כל כתבי דוד שמעוני, או את כל כתבי י"ל פרץ. מה גם שאם אזדקק לאיזשהו טקסט, אני מאמין שפרויקט בן-יהודה יעמוד לרשותי, נאמן ועשיר כתמיד.

על כל פנים, הספריה שלי מלאה בספרים שאני לא רוצה. במרפסת יש סל גדול מלא בספרים שאין לי מקום בשבילם. יש ספרים שאני אוהב, אבל לא אוהב מספיק כדי לשמור, ויש ספרים שהתגלגלו אלי ולא נעים לומר, אבל אני פשוט לא אוהב. או לא אוהב יותר. יש לי ספרים כפולים (הומרוס, עגנון) ויש לי ספרים שהם נורא מעניינים, אבל לא אותי (אלבום מלחמת ששת הימים, למשל, מעיק עלי כבר שנים).

בפעם האחרונה שהחלטתי להפטר מארגז ספרים ענקי מכרתי מבחר קטן לכמה חנויות ספרים משומשים. חוויה איומה ומיותרת. התגמול הכספי זעום, ובעיקר לא מפצה על הפרידה מערימת ספרים שאמנם לא רציתי אצלי, אבל באיזשהו מקום רציתי אצלי. קשה להסביר את זה. שאריות מאובססיה ישנה. ג'ורג' האריסון זצ"ל צודק: כל הדברים חייבים לחלוף.

אז החלטתי לחלק את הספרים. לא את כל הספרים. לא את רוב הספרים. אבל הרבה ספרים. לא מעט ספרים. ספרים טובים, מעניינים, חלקם חשובים (הזז! שמעוני! הומרוס! נורא כדאי!). מלקחי חלוקות קודמות (שנכשלו בשל התלהבות יתר שפורצת בשניות ודועכת בשניות), החלוקה הנוכחית תתבצע דרך אתר טוויטר – ספר ביום.

מדי יום אפרסם ספר אחד לחלוקה. אפשר לעקוב אחרי הספרים הללו בכתובת twitter.com/isness.

כמה שאלות/תשובות:

אתה אשכרה מחלק את הספריה שלך?
על גופתי. אני מחלק ערימה נכבדה של ספרים שמה שמייחד אותם זה שאני לא רוצה אותם בספריה שלי. זה לא הופך אותם לספרים גרועים. זה פשוט הופך אותם לספרים שאני לא רוצה אצלי.

מה צריך לעשות כדי לקבל ספר?
לבקש.

מה צריך בשביל לבקש?
לפתוח חשבון בטוויטר, ולהגיב להודעה הספציפית דרך מנגנון התגובה באתר.

אפשר לשלוח מייל?
לא. הודעות פרטיות בטוויטר, מיילים, טלפונים וכו' – כל אלה לא תחשבנה. קודם כל – זה מציק. שנית, קשה לעקוב אחרי זה. אני רוצה להפטר מהספרים שלי, לא למצוא את עצמי מוקדן לחלוקת הספריה של עצמי. אז זהו. תגובה פומבית בטוויטר – והספר שלכם.

מה אם מישהו הגיב לפני?
אז הספר שלו, זה ברור. המגיב הראשון שדורש את הספר – הספר שלו. המגיב השני – שיתעסק עם המגיב הראשון. אם למגיב הראשון בא להעביר למגיב השני או השלישי את הספר – שיעשה את זה בעצמו.

אוקי, אז אני הולך לשבת על הטוויטר שלך ולדרוש כל ספר.
לא יעבוד. כל אחד יכול לדרוש ספר אחד ביום. דרשת היום – נוח מחר. תן גם קצת לאחרים. עברו יומיים? חזרת למשחק.

אז אני אפתח חמישה חשבונות בטוויטר ואדרוש את כל הספרים.
זה אפשרי. אבל זה אומר שאתה בנזונה, וביום החלוקה (הפרטים יפורסמו בהמשך), נעשה אחד לשני בעיות. מה גם שתרמיות-זהות שכאלה קל לזהות, ואם לצטט את המשוררים הבינוניים שלנו: "אני באינטרנט לא מהיום".

מתי זה מתחיל?
מחר. היום אפרסם בטוויטר את הלינק להנחיות, ומחר – הספר הראשון יעמוד לחלוקה. מדובר, אגב, באודיסיאה של הומרוס בתרגום שאול טשרניחובסקי.

ביום שתחלק את הספרים בפועל, איך תדע שאני זה אני?
תביאו תעודות זהות, רשיונות נהיגה, או כל הוכחה אחרת שאתם אתם. אין לי פתרון ממשי לזה. אני די סומך על הרצון הטוב הכללי. ועל הקארמה.

ומה אם לספרים מסויימים לא יהיה ביקוש?
הם ימשיכו לעמוד לחלוקה. הראשון לדרוש יקבל. אני משער שאם אתקע אם שארית מזעזעת של ספרים טפשיים פשוט אזרוק אותם על איזו מדרכה, בסופו של דבר.

אז מה שאתה בעצם אומר…
…מה שאני בעצם אומר זה שאני לא חייב שום דבר לאף אחד, המשחק הזה לא פתוח למשא ומתן, לא פתוח לתביעות דיבה, לא פתוח לתביעות צרכנות, לא פתוח לכלום. אני מחלק מלאי חביב של ספרים בתנאים המתוארים לעיל, אין לי קשר לאתר טוויטר (למעט השתתפותי בו ככותב), וכל הפרויקט הזה נועד לפנות לי מקום בבית, בחיים ובספריה. העובדה שאתם תהנו מהספרים היא תופעת לוואי אקראית, מבחינתי. בקיצור: אני לא נכנע לדרישות ולא עונה לאיומים.

אתה מתחייב לא לפרסם אימיילים?! שמות פרטיים?! חשבונות בנק?!
לא מפרסם כלום. עם זאת, אני שומר לעצמי את הזכות ללנקק לכתובות הטוויטר שמהן תתקבלנה דרישות לספרים. אני גם שומר לעצמי את הזכות להעיר הערות פתאומיות בכל נושא.

אם כן, מחר: הומרוס מוצע לחלוקה. כתובת הטוויטר שלי, שוב: twitter.com/isness. אפשר לעשות לי Follow ולהתעדכן בקלות, אפשר לעקוב אחרי זה בדרכים אחרות, נוחות יותר או פחות. מזכיר לכם: כדי לבקש ספר תאלצו להרשם לאתר. זה קצת דפוק, אבל ככה זה.

בהצלחה לכולנו :)