‫הפנקס הפתוח » ממשקים‬

‫חוויה ותודעה בממשקי משתמש (הרצאה באיגוד האינטרנט הישראלי)‬

‫תומר ליכטש‬ — Tue, 14 Jul 2009 08:32:38 +0000

מחר אשתתף ביום עיון של איגוד האינטרנט הישראלי ואדבר על ממשקים, חוויה ותודעה. ההודעה הרשמית:

המפגש הקרוב של איגוד האינטרנט הישראלי יעסוק בשימושים אישיים בחיי היום יום של מדיה חברתית. המרצים, העוסקים באינטרנט ומדיה חברתית יציגו כלים לחיפוש מידע, יצירת קשר עם אנשים ושמירה על קשרים קיימים, ניטור ושמירה על עדכניות בתחומי עניין ומיתוג עצמי. נדון גם בהיבטים תיאורטיים, כגון השימוש המתאים בכלים כגון פייסבוק, טוויטר, דלישס, ולינקדאין והאם כדאי לשלב ביניהם. לבסוף, נדון בטוויטר כאחת ההמצאות הגדולות באינטרנט מאז הדפדפן

בין היתר אומר את המשפט הבא:

במובן הבסיסי ביותר, רשת חברתית היא רשת המספקת את היצר החברתי של הגולש.

פרטים נוספים בעמוד האירוע בפייסבוק.

‫תוכן הוא לא תוכן הוא לא תוכן (הוויכוח שלי עם נוויל ברודי או: רשימה על חוויית משתמש)‬

‫תומר ליכטש‬ — Fri, 10 Oct 2008 22:30:06 +0000

במהלך מסיבת העיתונאים בה חשף המעצב נוויל ברודי את עיצוב אתר נענע10, התייחס ברודי להערה של שיכור (באמת) מן הקהל שטען שגם קופסאות התוכן וגם הפרסומות בנענע10 החדשה, מונחות זו לצדה של זו בריבועים המשווים להן תחושה כמעט זהה, ושצריך לחשוב מה זה עושה לפרסום וחשוב מזה, מה זה עושה לתוכן באתר, כל טשטוש ההבדלים הזה. הוא היה קצת שיכור, אבל זו נקודה מעניינת. ברודי השיב ובמהלך דבריו קבע חוק בומבסטי: אידאולוגיה של אמן עיצוב שמאמין ש-"Content is Content is Content". לשון ברודי (45:25).

תוכן = תוכן = תוכן. כיף להשתמש ב-x = x. שושנה היא שושנה, כתבה גרטרוד שטיין, "שירה היא שירה" טוענים המשוררים בהעדר תשובה אחרת, והרעיון ש"ישראל זה ישראל זה ישראל" מוציא אנשים למלחמות. אפילו המצאנו לו גרסה מקומית: "במלחמה כמו במלחמה". אבל אחרי ששומעים את הטיעון המנצח הזה מספיק פעמים, משהו מתחיל לצרום.

איך להסביר את הויכוח שלי עם ברודי? והאם ויכוח הוא ויכוח בשעה שרק צד אחד מדבר, מקשיב, מתווכח? נניח שכן. אז איפה להתחיל? אולי בזה: אתר טמבלר (tumblr.com) היה אחד הגילויים הכי משמחים בשנה החולפת. כלומר, מבחינתי.

בשעה שרוב אפשרויות הלייפסטרימינג הציגו תוכן בצורה שוות ערך (הלינק לפייסבוק מוצג כמו הלינק לבלוג מוצג כמו הלינק לתמונה בפליקר; content is content is content), בטמבלר לקחו צעד קדימה והראו: יש הבדל. הם ויתרו על כפתורים כלליים כמו "פרסום פוסט" או "הוספת תוכן", כפתורים המציגים לשון מכאנית ועילגת (בדרך כלל תרגום פקודות מחשב לעברית מניב תוצאות אומללות). הם עברו לניסוחים פשוטים: כפתור "כתיבה", כפתור "וידאו", "אודיו", "טקסט" (מתי בפעם האחרונה מישהו שאל אותך "רוצה לכתוב?"), כפתור לפרסום לינק, רק לינק. זה הכל. מלים המתארות את הפעולה המיידית של הגולש, ולא את המטרה הגדולה שלו ("פרסום פוסט").

כך נראה סרגל הכלים של טמבלר (סרגל כלים – עוד עיברות מזעזע, אגב):

אני מודה שכל זה עשוי להשמע זניח. בסך הכל הבדל בין תפריט לתפריט באיזה אתר אינטרנט שקם ועוד יפול. אני חושב שאם נבין שההבדל הזה, ההבדל בין תוכן לתוכן, נוכל לראות שההבדל אינו דמיוני, אלא הוא הבדל שמים וארץ. זה אחד וזה אחר.

ההבנה הזו, אם נעכל אותה, תעזור לנו לתת לה מענה בעיצוב האתר, בניווט, בחוויית המשתמש, בניסוחים מדוייקים יותר, רגעיים יותר, נוחים יותר לקריאה – אבל גם לשמיעה ולעיכול. בקלות נוכל לחשוב על אידאולוגיה עיצובית הפוכה לזו של ברודי, אך לדעתי קולעת יותר. אנו נטען: תוכן הוא לא תוכן הוא לא תוכן. וידאו איננו אודיו. אודיו איננו טקסט. טקסט אינו בהכרח לינק והלינק לא בהכרח עובד (לכן כדאי להשקיע בעמוד 404 ראוי ושימושי). ופרסומת, ברודי, ופה הויכוח שלי איתך, man, בוודאי ובוודאי שאיננה תוכן. הפרסומת היא אילוץ.

‫טיוטה לאפיון תוכנה למעליות‬

‫תומר ליכטש‬ — Thu, 06 Mar 2008 06:47:16 +0000

לו הייתי מתכנן מעליות, הייתי מוסיף למעליות שלי תוכנה קטנה, שתחשב נתונים חיוניים כמו הקומה הפופולרית ביותר, זמן הנסיעה בין קומה לקומה, משקל ממוצע בשעות היום השונות, זמן המתנה ממוצע וכו'. הייתי מצרף מסך קטן בכל קומה, שהיה מציג לנוסע הממתין נתונים כמו "המעלית תגיע בתוך x שניות", למשל. הפיצ'ר הכי חשוב של תוכנה כזו, אני חושב, יסיע את המעלית בעצמו לקומה הפעילה ביותר בשעות המנוחה של המעלית. כלומר, אחרי שהאיש מקומה 3 יצא מהמעלית, והקומה הפעילה ביותר היא קומה 4, אין סיבה שהמעלית תמתין בקומה 3. בכל אופן, הייתי עושה את כל זה אם הייתי מתכנן מעליות.