27 בדצמבר
*
הלו עיתון
כאן מורדוך
משורר
*
רומן אומרים לך
רומן, רומן
שלחתי בדואר
מזמן
*
יום שלישי
בית קפה
קוראים שירים
שותים קפה
שירים יפים
בבית קפה
יפה
*
אמרו בוא –
באתי
שב –
ישבתי
אמרו ככה
אמרתי ככה
וזהו
*
הלו עיתון
כאן מורדוך
ממקודם
*
תגיד מה שתגיד.
מה שנכון נכון.
מה פתאום.
בסדר גמור.
*
לא, אתה אל תספר לי
לא, אתה צריך להבין
לא, אתה לא מבין
לא, אתה תחכה רגע
לא, אתה - -
מורדוך
כן
כן
כן
כן
20 בדצמבר
זה בא לי בבומרנג להיות חברת כנסת פתאום (ח"כ פ' רוזנבלום אצל י' לפיד)
[סמל המחלקה:] ככה זה פנינה. את זורקת זין, הזין חוזר אליך כמו בומרנג. יש? את משתינה על המערכת – המערכת משתינה עליך. המערכת נרטבת – את טובעת. קולטת? זין זה בומרנג, רוזנבלום, ואם לא תתאפסי תחטפי את זה בכזה גדול, ישר לפנים. אז סתמי ת’פה ויאללה – שלושים שניות נגעת ביו”ר הכנסת וחזרת. זוז! יאללה, יאללה!! זוזי!!!
[הרס"פ:] רוזנבלום, גשי הנה. את רואה את כל החתיכות לכלוך האלה מפוזרות בין הכסאות? תאספי את זה, תביאי לי לראות במרוכז. בשביל העניין הזה יש לך – - שמונה דקות. תעמדי במשימה? יופי. שמונה דקות – - זוזי. ורונזבלום – ‘שטפי אחרכך ידיים.
[הסמ"פ:] חיילת – רוזנבלום, כן? – מה את עושה? אוספת לכלוכים, אה? מי אישר לך? הרס”פ, אה? יש מסדר עכשיו, את יודעת? יודעת, אה? הנשק שלך נקי? נקי, אה? איפה הוא? לא עליך, אה? מפקירה נשק? לא, אה? יש לך שעון? כן, אה? יש כיסוי שעון? כן, אה? טוב מה השעה? שש וחצי, אה? ארבע דקות היית אצלי במשרד. תשאירי את הלכלוכים בחוץ. זוז! אה – - – זוזי!
[פנינה:] אני מרגישה נרגשת. אני מתרגשת. מרגש לי ולכן יש לי ריגושים. לא רק שאני נרגשת אני גם מתרגשת. לא מתגרשת, טפשון! מת-ר-גשת! אני מרגישה נרגשת. תודה.
[נוסע הזמן:] (מתקן את הטיוטה)
[בן-גוריון:] אנו מכריזים בזאת, על הקמת פרפומריה יהודית!
[תומר ליכטש:] טוב, אבאדה, יש? יש אבאדה? נו בוקר מאוחרת. הולכת. שלום.
תיעתוק די נאמן מתוך מונולוג אוטומטי בחלקים נפרדים, ר' נספח תגובות, תיק "בנזיף", מאבד תמלילים, דצמבר 2005
19 בדצמבר
– אמא, ראש הממשלה עלה למעלה?
– לא, הוא הלך קדימה.
טוב, זה מטופש
17 בדצמבר
אחרי שיסיימו את החפירות מתחת לככר רבין, אפשר לקרוא למקום חניון רבין ע"ש סמי ואביבה עופר. בינתיים, אפשר להתרשם מסקיצות בצורת שינויימקומיים.
16 בדצמבר
הקובץ "משהו בשביל מישהו" של דוד אבידן יצא במהדורה רביעית, בקיבוץ המאוחד. כשנתקלתי לראשונה אבידן, בגיל 16 או 17 או מה שביניהם, מצאתי את "שירים שימושיים" בספריית בית-ספר, קראתי וכל הזמן חשבתי: באמת מותר? כלומר, מותר לכתוב ככה?
כשקראתי שוב במהדורה החדשה של "משהו בשביל מישהו" נזכרתי בתחושה הזו. על רקע כל מה שקורה פה מופיע הספר הזה, שכמו שכתב אדם ברוך השבוע – לא ירגיז אף אחד; אולי ירגיע.
ובאמת, זה הרגיע אותי קצת. נזכרתי שלמרות המאמצים לייבש את הספרות הישראלית כמו ביצה, ולהפוך אותה למוזיאון בעודה בחיים, בשעה שאסור לצעוק בה, ואסור להתלכלך בתוכה, ואסור לנסות בתוכה ומאוד קשה (לי) לסבול אותה, ומאוד קל (לי) לתעב אותה, ומאוד עצוב (לי) לראות אותה בחרבונהּ, נזכרתי בכמה דברים שהעברית עדיין מסוגלת לעשות.
ועל זה בדיוק כתבתי ב-nrg תרבות, על האופן שבו "משהו בשביל מישהו" מחזיר לנו אפשרות-לשונית חדשה, שהטרחנות הפוליטית המוגזמת – שבשל טעות נימוסית-בירוקרטית קיבלה תקציב-מטעם, והפכה, כך נראה, למה שאפשר לכנות בעצב "ספרותינו החדשה" – בחרה לטאטא החוצה, בשל מה שמצטייר בעיני, מיום ליום בצבעים עזים יותר, כבעיות-עיכול הקשורות יותר לנימוסי שולחן, מאשר לאסתטיקה, לשון ואמנות.
חומרקע לעיונוסף:
הנמר מתעורר, nrg תרבות
על אבידן, עגנון, 50 ש"ח ומגדל פעמון / דרור בורשטיין, מתחת לשולחן
חי-מת / על הסרט אבידניום 2005
12 בדצמבר
השיעור בפסנתר ע"ש סמי ואביבה עופר
המשפחה הקדושה ע"ש סמי ואביבה עופר
לאס מנינס ע"ש סמי ואביבה עופר
11 בדצמבר
1
- מה זה, מה אתה אוכל?
- קרמבו.
- חינמי?
- לא.
2
- נעים מאוד, תומר.
- נעים להכיר. אני חיים. חיים פיירפוקס.
- כמו הדפדפן?
- החינמי?
- כן.
- כן.
3
- נעים מאוד, תומר.
- נעים להכיר. אני חיים. חיים פיירפוקס.
- כמו הדפדפן החינמי?
- לא, זה חיים חינמי.
4
- זה חינמי?
- מה חינמי?
- זה.
- זה לא נראה לי חינמי.
- אז מה זה נראה לך?
- לא יודע. חינמי זה לא.
- סליחה, אדוני, אתה יודע מה זה?
- כן. למה?
- זה חינמי?
- מה זה חינמי?
- בחינם.
- בחינם תמצא מישהו אחר.
(פורסם גם בבלוגיקי בדיחת אדמין)
06 בדצמבר
שלום לכולם. החזרתי את רשימת התפוצה של הפנקס. אפשר להרשם, או להסיר את כתובת הדואר שלכם מהרשימה בדף הזה. נ"ב: המערכת החדשה שולחת אימיילים מובנים, בעברית ובאנגלית (עדיין לא עברתתי אותה לגמרי), ולא ג'יבריש איום כמו הקודמת. במקרה שמתעוררת בעיה ברישום, הסרה או כל עניין אחר, כתבו אלי דרך בית הדואר הקטן.
05 בדצמבר
אהוד אשרי כותב בהארץ: "אם כבר צריך ללעוג למישהו זה דווקא לראש הממשלה ולשריו שטיפחו את בעלי ההון, פגעו בחלשים ועכשיו מתחפשים פתאום למגיניהם. הם המתחזים האמיתיים". איזה ביטוי יפה: המתחזים האמיתיים.
אדם כהן כותב בניו-יורק טיימס: [Google] rise from a student project at Stanford through its success in outmaneuvering Microsoft, Yahoo, AOL and other behemoths for Internet dominance. איזה ביטוי יפה: behemoths for Internet dominance.
הערות שוליים