פטפוט חדש
30 במאי
דברים קצרים על שירה ואינטרנט
*
הבעיה של הספרות שלנו היא הפטפוט (לא הספרות היא פטפוט, אלא שהיא מתקיימת בתוך פטפוט).
*
למעלה מ-5,000 כותרים חדשים יוצאים מדי שנה בישראל. אנו אומרים כותרים ומתכוונים לספרים שאפשר למכור: ספרי-קריאה וספרי-עיון שנמצאים בתוך "שוק" או "תעשייה". למעשה, יוצאים למעלה מ-12,000 ספרים בשנה. שלושת "העיתונים הגדולים שלנו" לבדם מוציאים מדי שנה כ-200 מוספי ספרות.
*
וזה בלי לספור את כתבי העת, את ערבי הקריאה, את השקות הספרים השבועיות, את לימודי מדעי הרוח באוניברסיטאות שלנו. כל אלה מחזיקים – על אש קטנה ויציבה – דיבור בלתי פוסק, מזמזם וזבובי, על ספרות. ביקורות, סקירות, טבלאות רבי-מכר, מדדי שיווק מדדי פרסום, זמן מדף, יחצנות, חוזים, תמלוגים, זכויות יוצרים – - הספרות שלנו מתנהלת בצפיפות של לוח משדרים.
*
השאלה החשובה בעיני, בכל הדיון על ספרות ואינטרנט, היא מה אנחנו – שמדברים על שירה ואינטרנט – מה אנחנו רוצים מהאינטרנט. מה, עוד? עוד מילים? אין מספיק ספרים בעולם?
*
הרשת, לדעתי, היא מקום שניתן להמשיך בו את המסורת הספרותית, ובזה אני מתכוון לקו שאפשר לכנות "הספרות העברית", שבמקרה הרע אנו מפטפטים עליה, ובמקרה הטוב – מבקשים לשמור עליה. לא בלבד שניתן, אלא שלדעתי האינטרנט הוא המקום היחידי שבו המשכה של הספרות שלנו – במלוא מובן התחיה של המִלה "המשך" – הוא מן האפשר.
*
כשאנחנו מדברים על אינטרנט בהקשר של ספרות, אנחנו נכנסים לשדה של מילים כמו "גרפומניה", "העדר עריכה", "פטפוט", "להג", "כל אחד יכול לכתוב מה שהוא רוצה". המושגים האלה אמנם קיימים באינטרנט, אבל אין להם תוקף ממשי. ואת זה צריך להסביר.
*
כתיבה באינטרנט היא לא "צורת קיום". היא אופן הקיום עצמו. אין ברשת אופן קיום אחר מאשר סימן, כאשר הנפוץ ביותר הוא סימן מסוג מִלה.
*
כשאנחנו אומרים שאופן הקיום הוא במילים, אז המילים "שירה" או "פרוזה" הופכות לזניחות. המלה "ספרות" מסמנת אורח חיים, והמִלה "מִלה" מסמנת את תוכן החיים המצוי.
*
הנסיון לייחס לרשת שיפוט כמו "גרפומניה" הוא עקר. חסר מובן. כמו לומר – האל"ף בי"ת הוא גרפומני.
*
לרשת יש תכונה מעניינת: ענקיוּת.
*
בענקיות הזו – היא מבטלת את ההרסניות שבפטפוט. המון דיבור מתקיים ברשת לצד המון דיבור: חסר ערך ספרותי או בעל ערך ספרותי. דיבור שלא היה יכול לצוץ קודם לכן, לפעמים בקצב מיושן ומשעמם, ולפעמים קצב אחר שלא היה יכול לצאת משום מקום אחר.
*
בשעה שהפטפוט הספרותי מחוץ לרשת מכתיב קצב אחד, רפטטיבי, של קיום ספרותי – לוח משדרים, אמרנו – הפטפוט ברשת אינו מכתיב דבר.
*
מה שהחול עושה לביוב, הרשת עושה לפטפוט.
*
לא בלבד שהפטפוט קיים ברשת, הוא מקיים אותה. הרשת היא פטפוט חדש.
*
ביטול ההרסנות שבפטפוט חושף את החשיבוּת של עריכה בַּרשת – - – בשום אופן אני לא מציע עריכה של הרשת, אלא עריכה בַּרשת.
*
הכוונה לקבוצות שיתאגדו בעולם המקוון סביב עניין ספרותי, ויצרו קהילות מקוונת. זה המפתח לחזרה למסלול התחיה של הספרות.
*
קבוצות ספרותיות הפועלות כיום מחוץ לרשת פועלות בחסד. חסדי כך וכך בעלי ממון, חסדי קהל קוראים מאוד מצומצם, חסדי הקהילה הספרותית שבכל זאת – בצעד בלתי אפשרי – רוצה לקיים בתוך עצמה חיים. קהילות ספרותיות שיקומו ברשת, רחוק מעקרון ההפצה המצומצם-אך-פטפטני, להן יש זכות קיום.
*
בשום אופן לא להתיק את הקבוצות הספרותיות הפועלות מחוץ לרשת לתוכה. על הקבוצות האלה להשאר מחוץ לרשת ולדעוך, משום שהן פועלות על פי קצב הזמזום.
*
הקהילות האלה יפעלו במרחב כתיבה וקריאה שונה – רחב יותר, ענק יותר, חופשי יותר. הן יתגברו על עקרון ההפצה, על המחסום הכלכלי. הם לא יצרו ספרות במסגרת אמנותית-חברתית, אלא כתוכן חיים מצוי.
*
לפטפוט שלהן יהיה מקום. אבל העניין הוא בזה: לפטפוט שלהן יהיה ערך.
*
הערה אחרונה: לגבי חובתם של עורכים ומו"לים בעידן המקוון. חובתם למתוח אוזניים להקשיב למקומות שבהם אין ספרות, משום שיש שם ספרות, לא כאמנות, אלא כתוכן חיים מצוי.
הערות שוליים