14 ביולי
חיילי הבדיל פרשו בשקט
כי ידעו שזה הזמן
הם רק רצו משם ללכת
חזרה אל הקופסה
אולי תתנו לנוח
בין הדומינו לבובות
(פורטיס)
1
היה היתה מלחמה. לפני שנים רבות, בקופסת צעצועים מרוחקת, קם צבא חיילי הפלסטיק, התכונן והתארגן, שיפצר את תיקי-המלחמה ואת האפודים, תקע כדורים אל תוך המחסניות, חבש קסדות וצעד, בשני טורים, לשדה המערכה. דמים היו דמים. וקופסת המשחקים היתה קופסת משחקים. היה היתה קופסת משחקים. היה היתה מלחמה.
2
המלחמה שלא נראתה (The Unseen War) נולדה מתוך שיעמום. האלים שהפעילו אותה, שהזיזו את ידי האכילסים ואגממנונים שלה, היו שלושה בחורים. אחד מהם פוּבּוּקִי שמו. היא נולדה משעמום. פובוקי התגרה בכולם ושאל אם באמת אפשר לעשות את זה. וכך החיילים צעדו וצמצמי המצלמות קרצו. פובוקי היה משועמם. שאל אם אפשר לעשות את זה. וכך האויב נכנס. וכך הצבא יצא. פובוקי היה משועמם. היה היתה מלחמה.
3
מי האויב? איפה האויב? מתי האויב מגיע? האויב מגיע אוטוטו. תכף מגיע האויב. איננו יכולים להביט לאויב בעיניים משום שאין לו עיניים. לא עיניים לא אף ולא פה. מי מתקיף את קופסת המשחקים. היה היתה קופסת משחקים ומישהו התקיף את קופסת המשחקים אי שם לפני שנים רבות. זן אחר של אויב. מין אחר. מלחמת אדמכונה. היה היתה מלחמה.
4
וככל מלחמה גם זו קרצה לאלים. אט אט התקבצו עוד בני-אל, וכיוונו את החיצים, כיוונו את האקדחים, כיוונו את התותחים, כיוונו את הלחצים את האמיצים ואת החריצים שנחרצו מבעד לגולגלות הפלסטיק של החיילים. שאף פעם לא מזיעים. ומישהו מנסה לברוח. ומישהו יורה לו בצוואר. ומישהו מצית סיגריה. ומישהו מכוון עליו את כוונת-הלייזר. ומישהו נושם בכבדות פלסטיקית. ומישהו נופל. ומישהו היה. ומישהו נמצא. היה היתה מלחמה.
5
מלחמה בחמישים ואחת תצלומים ויותר. אין התחלה ואין סוף. המלחמה הזו לא התחילה. המלחמה הזו לא נגמרה. יש מאין. יש מאין. אלוהים אחד אומר ויהי אור. אלוהים אחר אומר ותהי מלחמה. וככה פובוקי היה משועמם. ואור כבר היה. ותהי מלחמה. היה היתה מלחמה.
6
ונוסעי הצלב צלבו. וחיילים זחלו. מעבר לקווי האויב. ובחזרה. מעל ל-iPod. פורצים קדימה. פורצים קדימה. על המחשב. ועד לרובוט. ולחסל. מי הטוב ומי הרע. מי פה אנושי בכלל. אף אחד. טיפש. טיפש. אף אחד פה לא אנושי. הכל פה צעצוע. זה בכלל היה היה. זה לפני שנים רבות זה. זה אי שם בקופסת צעצועים. זה מלחמה שלא נראתה. זה בני-אל עשו. זה פובוקי היה משועמם. ותהי מלחמה. וכולם צעצועים. ואף אחד לא נפגע. וכולם מתים. וכולם בחזרה בקופסה. ככה. היה היתה מלחמה.
7
אל תסתיימי לעולם! נשגבת! טובה! מפיחת חיים! פובוקי – אל השיעמום! אנו סוגדים לך בוקר וערב. תן לנו הרוגים. תן לנו צעצועים. תן לנו רובוטים ומכוניות רובוטריקים. תן זחילות. תן גבולות לחצות. תן מוות. תן צעצוע-מוות. תן מלחמה יא מוות. תן צעצוע יא מוות. פובוקי פובוקי. אל השעמום הנורא. תן קצת נחמה. היה היתה מלחמה.
8
וכך היא נמשכת. וכך אנו חיימתים. וכך אנו יוצאים נלחמים. וכך אנו צעצועים יפים. וכך אנו פלסטיקים קשיחים. וכך אנו ירוקים וחזקים. וכך אנו נופלים. וכך אנו מקופלים. וכך אנו חוזרים. בחזרה אל הקופסה. היה היתה מלחמה.
(
פורסם ב-24 בפברואר 2006, ב-nrg הרשת)
10 ביולי
מפריד האבנים אוחז בפטיש קצר בידו האחת ובמַפצלת-סלעים באחרת ומניח את להב המפצלת בין סדקי הבטון של אשכול אבנים חלקות. הפטיש מונף לגובה שאינו עולה על גובה מצחו ונוחת בקלות על ראש המפצלת. נדמה לנו שלא התרחשה כאן שום תנועה, רחוק מכאן – אולי – אך לא כאן, ושמפריד האבנים אינו אלא פטיש ומפצלת שהונחו במתקני אחיזה מאוצבעים. אנו תמהים על האשכולות הקטנים המופיעים על האדמה שלפנינו ומתגעגעים לאשכול הנעלם.
(23.6.03)
05 ביולי
כך וכך.
ויש בה מוזיאונים וסיגריות.
ויש בעיר הזאת קולנוע. ויש בה עיר-בירה. ותנועה-של
ושקט. ויש בה הזדמנות. ויש מכאן ומכאן.
ויש שומרים ושינה ועירות ומדרגות ומלט נקפא לבטון
ודאגות. ופנסיה. וביטוח. ועסקים גדולים וקטנים.
ויש אישה (שמלקקת מעטפה)
ויש פקידים. ומשטרות ותחתונים.
ויש בצבוץ וירכיים. ומצמוץ, ויש בעיר שעון
ויש בה זמן. ונימוס. וידיים. ויש אטומים של זה וזה ויש
ויש ויש
וכו'. ויש זפת וחצץ ואוזניים. ויש שטיחים
המוליכים למוליכים
למחצה. ויש מבודדים. ויש x רוצחים
ו-x נרצחים. ושמש וקור ויש מעברים וקורי עכביש
קרועים ויד של ילד כלומר משחק. ויש אינטרנט. אלחוטי,
ויש ספרים. ורגליים. וצל-ירכיים. ויש כרוז. ויש בה התגרות ופיוסים
ודשא. ויש ושיכול ומבטים. ויש עיניים עצומות ויש פקוחות
הכבות המופשלות. וחלון. ועוד חלונות. ובובות יש, וראווה יש, ותער.
ויש מרחק. ויש זוכר. ויש את זכר-את בעיר. ויש את-לא בעיר.
יש בעיר הזאת את-לא. ויש בעיר הזאת עיר ובעיר שבעיר יש בעיר.
ובעיר יש אני-בעיר. ויש אני-בעיר ויש זכור ויש את-לא.
ויש אני,
בא ועוזב ומגיע ובא.
(וושינגטון, מרץ 2006)
04 ביולי
מול העבודה יש מוסך. על חזית המוסך תלוי שלט גדול ועליו המלה "דינמומטר". הבוקר, בערך בשש ושלושים, המלה הזו שלחה אותי אל זכרון הילדות של המלה הזו, כלומר לאופן בו תפשתי את המלה דינמומטר בהיותי ילד. פתאום הבנתי שזמן רב למדי תפשתי את המלה הזו כסימן ברור של הגיהנום, גיהנום עצמו, עם אש ושדים עם זנבות, כל האפראט. יחד עם זאת, הדבר התגלגל הבוקר, תוך-כדי החוויה הילדית, לתפישה מחודשת ובוזמנית של המלה כשם של גיבור הומרי. מדוע גיהנום? אולי בשל המ"ם-ו"ו-מ"ם באמצע המלה; אבל זו רק תחושה. עניין הגיבור ההומרי די ברור; כלומר, העניין מתבקש בשל הסיומת "מטר", ובשל הדמיון הצלילי לדיומטר או דיומדס.
(15.3.04)
03 ביולי
האם הגדולה מן החלומות. אילוסטרציה
היציאה מלבנון היתה יציאה מן השיח. מוטב, בעצם, לדסקרס – ראשית לכל – את מושג המארב. אנו אומרים מארב ומיד בונים לנו מבט (gaze) חד-צדדי מתוך השיח, אל עבר עמק ובו רועי צאן. המבט הוא מבט מסרס, מבט "דרך-כוונת", והכוונת, לא בלבד שהיא טלסקופית, אלא שהיא כוונה. האינטנציה של המבט מבנה את "המארב" כיחידה קולוניאלית כפולה: מצד אחד, פני-השטח – מארב חמוש (armed), כלומר טעון, דרוך, מלא זין. מצד שני, המבט המסרס אינו מוחזר, ובכך יוצר תנועה וקטורית שאינה נפגשת אלא במבנה "אחר" שלמולו ה"מארב" אינו מצליח להיות "מאהב" אלא נותר "מִכזב" או "תִכזובת". המומנט השני, הקולוניאלי, הכפול, "נבנה על עצמו" במשהו שאפשר לראות כ"קיפול-שמונה" של האימה (angst) מצדו של האורב כלפי הנארב, האוהב כלפי הנאהב. אין לנארב כלי-אריבה כדי לספק את היצר המארבתני שמתעורר מן המבט, משום שהמבט – השיח שמבנה את ה"מארב" ככזה – אינו מאפשר לו "להביט" בחזרה, אלא מותיר אותו בנקודת "היבט" נחותה. הנארב נהרג, נאהב אך לא "אהוב", כלומר נאהב על ידי האורב-האוהב, אך בלתי-אהוב מצדו, וההרג אינו אלא הרס של רגע ללא אהבה. מושג המארב, כפי שאנו יכולים לחלצו מתוך השיח על ה"ג'אבל", הוא מושג גבולי, "היברידי", של "פנים מוכרות". בציור אנו יכולים לדמות את המארב להעדר המגע בתקרת הקפלה הסיסטינית, ובמוזיקה – לשקט שאחרי מחיאות הכפיים, המופרע במחיאות כפיים אחרונות. הנגנים קדו, כמעט מסתלקים, אך ה"מארב" המחי-כפתי עדיין מחזיק אותם, בניגוד לרצונם, על הבימה, משתוחחים זה בחיקו של זה, בחיפוש אחר האהבה, מתנגדים ל"מארב" הכפיים, כרועי הצאן ה"מתנגדים" לסירוס של ה-gaze באמצעות פסיעה סתמית בעמק הנארב. אנו יוצאים מלבנון ולמעשה יוצאים מהשיח. הדיפלומטיה הכדורית, החמש-חמישים-וששית של האֵם-16, האם הגדולה מן החלומות, אפשר לומר, היא לא "בריחה" אלא "מנוסה" לא "מפני" אלא "אל חיק" השיח המלחמתי הבא.
(פורסם כחלק מפרויקט השנה של הסיפור האמיתי והמזעזע של)
03 ביולי
ובכן, לא היתה שום בעיה.
כל הדמוקרטיות
(כל הדמוקרטיות)
היו מאחורינו.
אז נאלצנו להרוג כמה אנשים.
אז מה?
סמולנים נהרגים.
זה מה שנהגנו לומר
בימים ההם:
הבת שלך סמולנית.
אני אנגח את האייל המנגח הזה
כל הדרך למעלה ולמעלה ולמעלה ולמעלה
בדיוק דרך הדרך כל הדרך למעלה
כל הדרך למעלה דרך גופה העקום של הסמולנית.
אז זה עצר את הסמולנים.
אולי אלה היו הימים ההם
אבל אני אומר לך אלה היו הימים הטובים ההם.
בכל אופן כל הדמוקרטיות
(כל הדמוקרטיות)
היו מאחורינו.
הן אמרו: רק אל
(רק אל)
תגלו לאיש שאנו מאחוריכם.
זה הכל.
רק אל תגלו לאיש
(רק אל)
רק אל תגלו לאיש
שאנו מאחוריכם.
פשוט הִרגו אותם.
ובכן, אשתי רצתה שלום.
וכך גם ילדי הקטנים.
אז הרגנו את הסמולנים
כדי להביא שלום לילדי הקטנים.
בכל אופן לא היתה בעיה.
בכל אופן כולנו מתים בכל אופן.
(1996)
מאנגלית: תומר ליכטש
עוד תרגומי פינטר »
הננס
זה פה
דמוקרטיה
הערות שוליים