הפנקס הפתוח

מדברים (סיפור)

28 באוקטובר

View Comments

ובינתיים, בצד השני של דרום לבנון

27 באוקטובר

View Comments

– תראי, יוניפי"ל.
- חתיך הורס.
- אירופה.
- מנומר.
- ושזוף.
- ונייטרלי.
- רק איפה שצריך.
- זאת אומרת ש
- בדיוק.
- מנומר שזוף ונייטרלי…
- חלום.
- אירופה. אמרתי.
- צמרמורת. פשוט צמרמורת.
- איך באירופה עכשיו?
- קור כלבים.
- זאת אומרת ש
- לא, לא. הסקה.
- מנומר שזוף ונייטרלי…
- והסקה.
- וואו.
- ממש וואו.
- ממש ממש וואו.
- ממש.

מדברים גולו גולו

26 באוקטובר

View Comments

[קודם כל:]
שיחת הפתע שערך דודו טופז עם יגאל עמיר על הדרך כשנתן ללריסה טרמפ (אגב, הוא גם רמז על טרמפ אחר שהוא מוכן לעשות לה [לנגוס באוזן זה no-no, אבל אפשר גם באוטו]), היתה מדהימה: טופז השמיש את עצמו ככומר המוודה של עמיר, והבטיח לרוצח שאם עמוק בפנים הוא מרגיש חרטה על מעשיו, יוכל – במו דבריו – לצור מצב שבו רצח פוליטי לא יישנה בישראל. קשה להתעלם מהכאילו-תובנה שריחפה באוויר, שעמיר בוודאי לא ירצה שראש ממשלה מהימין ירצח בעתיד, אינטרס זה אינטרס, אז אפשר להשתמש בזה כמקפצה להודאה על חרטה, אפילו מזוייפת, אייטם זה אייטם.

[ועכשיו:]
זה היה אחד הספיישלים הכי רדיקליים שאפשר היה להעלות על הדעת ל"דודו מספר לגולו", רק שהפעם עמיר הזכיר את גולו כפי שהופיע באותן שנים ב"העולם הערב" בשידורי הנסיון של ערוץ 2, גולו שמספר לארז טל את הסיפור הבא: "פעם היה אחד, סיפר סיפורים לבובות. יום אחד התחיל לזייף. הביא סיפורים בלי אקשן, בלי בלאגנים, בלי חראקות במרכז המסחרי. יום אחד חזר הביתה, פתח ת'דלת, ופתאום – באח! התפוצץ לו רימון רסס צה"לי 26 בפרצוף".

[לסיום:]
ננעל באקורד פחות צורם, משיחת החולין של טופז וטרימבובלר:

– דיברת עם יגאל? הוא מצטער על זה?
– על מה?

[חה משולש עם פלוס ורבע:]
השם הוא עמיר. יצחק עמיר | עוזי וייל

[מיותר:]
מצחיק איך דודו דיבר גולו גולו עם ההוא שעשה פקה פקה

הזִמזוּם

23 באוקטובר

View Comments

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ויו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, חתמו על ההסכם הקואליציוני הקובע שליברמן יהיה אחראי על גיבוש מדיניות ביחס לאיומים האסטרטגיים על ישראל (ynet; ומשם גם הצילום)

כן תהיה אחראי איומים אסטרטגים
הו כמה שתהיה אחראי איומים אסטרטגים
אפילו תהיה אחראי איומים אסטרטגי/ם
ראית ראית מה עשיתי פה
וזה עוד כלום זה שום דבר
לעומת מה שאתה תעשה פה זה אפס
בתור אחראי איומים אסטרטגים
אח איזה סדר תעשה
אוי יוי יוי איזה סדר יהיה פה
אני אוהב סדר ואתה אוהב סדר ולכן אני אוהב אותך
ומבחינתי סדר זה קודם כל לקחת אחריות על האיום האסטרטגי
לקחת אחריות על האיומים האסטרטגים ולקום ולעשות משהו
הרי לכל מטורף יש פצצת אטום בכיס
אתה יודע שרחם ערבית מסוגלת לייצר פי שש
אבל זה לא מפחיד אותך לא לא אתה מסתכל לה בעיניים
ואם אין עיניים אז נשים עיניים כי העולם צריך עיניים
ויותר משהעולם צריך עיניים העולם צריך אחראי איומים אסטרטגי
שקודם כל ילמד אותו מה זה אחריות ורק אחר כך ישים לו עיניים
כדי שיראה את האיומים האסטרטגים
תאמין לי שאני מאמין לך
אתה מאמין לי שאני מאמין לך?
אני מאמין לך שאתה מאמין לי
אתה רואה תכף ומיד אתה מעורר אמון
אני קלטתי אותך בשניה הראשונה אתה אדם מעורר אמון
ורק אדם עם אחריות יכול לעורר אמון
ומשום שאתה אחראי
ועוד איזה אחראי
דווקא משום שאתה אחראי איומים אסטרטגים
אתה מעורר בי אמון ואני יודע שדבר אחד יהיה וזה סדר
אח אני כלכך שמח שסוף כל סוף נוכל לישון בשקט
שהשמיים יהיו נקיים מאיומים נקיים מכוכבים נקיים משמיים
שהכל יהיה נקי ומסודר ואחראי ומעורר אמון
אתה תנמיך את המוזיקה בין שתיים לארבע
וכולם ינמיכו את המוזיקה בין שתיים לארבע
אתה תרוץ בערבים בלבוש ספורטיבי
וכולם ירוצו בערבים בלבוש ספורטיבי
אתה תצביע על האיומים האסטרטגים
וכולם ישקשקו בביצים וימחאו לך כפיים כי אתה מעורר אמון
תאמין לי אין לי מושג
אין לי שמץ שחוק של מושג
מה היינו עושים אם לא אתה לא היית אתה
אם היית מישהו אחר
מישהו פחות אחראי
ופחות מעורר אמון
מה היינו יכולים לעשות
חוץ מללכת ברחוב בגועל ולראות בעיניים שיש לנו
בעיניים שיש לנו מלידה
שמשהו חסר
שיש אחראי איומים אסטרטגים
אבל משהו בו לא מעורר אמון
שיש אחראי איומים אסטרטגי
אבל משהו בעיניים אומר לנו שזה לא זה
משהו מזייף ואנחנו לא יודעים מה
אתה יודע מזל שאתה אתה
ומזל שדווקא אתה זה אתה
אתה יודע יש תופעה מעניינת
שנפוצה בעיקר בצפון אמריקה אנגליה
ניו מקסיקו ניו זילנד
ולאחרונה מתרבים הדיווחים באיזור אירופה
שנקראת "הָזִּמְזוּם"
זה מוזר אנשים מדווחים על זמזום נמוך
ואיש לא מסוגל להבין את פשר המקור
מיקרופונים ומכשירי הקלטה לא מסוגלים להקליט אותו
ובכלזאת שומעים אותו כל הזמן אבל בעיקר בלילות
יש לזה הסברים הגיוניים מאוד
שמעולם לא הוכחו כן מדובר בהשערות
אולי אלה רעשים שנגרמים בשל תנודות גאולוגיות
משהו טקטוני
אולי מערכותקשורת שפועלות בתדרים נמוכים כלכך
שרק האדמה שומעת
אולי זה משהו בחלל החיצון
שאיכשהו משפיע על כדור הארץ
פעם באחת מתוכניות סיפורי המסתורין בשנות התשעים
סיקרו את הזמזום בהרחבה
אבל מאז זה דעך ובאוניברסיטאות שכבר מביעות איזשהו עניין במחקר של זה
אין כסף
מדי פעם צץ צוות מדעי שמבקש לחקור את הזמזום
אבל זה בקושי נותן רבע כותרת
אתה יודע מה
אני חושב שאני שומע זמזום.

שש הערות לימודיות

22 באוקטובר

View Comments

[לכל המתחילים ללמוד היום וכו': מצורפות שש הערות שנאספו מתוך בלוג ב-LiveJournal שהרצתי במהלך הלימודים. בהצלחה וכו'; כולי רחמים וקנאה יוקדת.]

1     חה חה! הצחקתי את עצמי. אני הולך לישון עכשיו (2:48; בחינה ב-16:00) ובמעין שליפה חסרת-אחריות מצאתי את עצמי עם Vanity Fair (הוצאת פינגווין) ביד. חה חה חה! ארדם עוד לפני דפדוף ההקדמה.
(15.2.04)

2     איך יודעים שהאוניברסיטה הגיעה עד לכאן (כף היד מסמנת את המצח)? ברגע שעל השולחן יושבת "תורת המידות" במהדורת הגוץ של קלצ'קין, "האתיקה" המצהיבה של יובל, וכריכה-ירוקה של האיגרות, שלושתם לוחשים בקולו של בד"ש "בוא… בוא… סתירות… פרדוקסים… אלוהים… חירות…", ואתה, במקום לתפוש אחד מהם וכמו שאומרים – להביא בו בקריאה – מהרהר: "אולי אגלוש לאתר של מאקרומדיה; אלמד פלאש!".
(13.6.04)

3     בתוך עשר שעות אבחן על חלק א' של האתיקה של שפינוזה. "על אלהים". אני עדיין יושב עם הסיכומים, כמה צילומים ושלושת הספרים (תרגלתי קצת השוואת תרגומים; קלצ'קין מושך ונעים מתרגומו של יובל). אפשר רק להתפעל מהמחשבה הרבממדית של הבחור, כלומר ברוך דה, אותו אכנה מעתה והלאה: בד"ש. (כן, הלחיים מתנפחות ב-בּ': בד"ש).
(15.6.04)

4     הבוקר התעוררתי בבהלה, בידיעה שבין החלום לעירות, ש"באייטם שהעלתי על שפינוזה יש טעות". שמעתי קול חוזר ואומר, לא בכעס, פשוט מעיר, באייטם על שפינוזה יש טעות, איך לא ראית את זה. בחזרה בחלום רצתי למחשב וגיליתי שמדובר, למעשה, בטעות פילוסופית, עניין של מטפיזיקה. אחד הטוקבקיסטים, מסתבר, עלה על זה. כשהתעוררתי, יש שמאל הייתה רדומה לחלוטין.
(21.6.04)

5     קמתי בחמש בבוקר, הלכתי למבחן בחברה ומשטר בישראל, אכלתי בורקס תפוחי אדמה עם ביצה שעשה לי בחילה ומצאתי את "דרידה היהודי" של גדעון עפרת. התותח ירה צהריים.
(18.7.04)

6     הרגתי יתוש ב"מסכת טבע האדם".
(30.8.04)

הוראות לשימוש בטלפון, 1925

21 באוקטובר

View Comments

ידידי המאוד יקר רן שלח היום ישירות לג'ימייל הוראות שימוש בטלפון משנת 1925, אליבא דסבג'קט-ליין.

שני דברים בעניין:

1. מדהים עד כמה שהצרימה בין הקידמה הטכנולוגית לבין חולשתה של השפה, ובין שני אלה לזמן שחלף, שבתוכו הוטמעה הן הקידמה והן לשונהּ, מזכירה את השימוש המסורבל והיפה בלשון של טקסטים עיוניים עם מושגים פילוסופים בעברית ימי-ביניימית. דוגמאות יפות לזה אפשר למצוא בתרגום קלצ'קין לאתיקה של שפינוזה, ובמורה נבוכים, במהדורת אבן-שמואל. דוגמאות נוספות אפשר למצוא בספריה הקטנה של מאגנס (בעיקר בספרים הישנים).

2. טבלת הבאורים מהממת. בעיקר בשל תיאורי הצלילים החדשים שהופיעו פתאום. הרינגטון נתפש כ"נהימה דקה וממושכת". או בפשטות: פררררר, זזזזזז, בררררר.

דוד אבידן — שיח גלריה (הזמנה)

19 באוקטובר

View Comments

מחר, יום שישי (20.10.06), תתקיים בגלריה דנון בתל-אביב שיחה על דוד אבידן, במסגרת תערוכה המוצגת בימים אלה בגלריה, של עבודות ה"תקרינים" שיצר אבידן בסוף שנות השישים. בשיחה ישתתפו סיון בסקין, איתי מאוטנר, רפי וייכרט, נסים קלדרון, אלי אשד, אריק גלסנר, וגם אני. את הדיון תנחה שהרה בלאו. כדאי לבוא, ולו בשביל לראות שניים מן המופלאים שבתקרינים המוצגים. אחד מהם, אולי המרשים שבהם, צורף להזמנת הגלריה לתערוכה, ובה נראה אבידן מאחורי שולחן משרדי + רולודקס, טלפון ביד ותספורת הסולטן-הגלקטי האופיינית:

15:00 | 20.10.06
גלריה דנון, רח' פרוג 42, ת"א

פזמון [מתוך "יהלומים וזהב" של טום ווייטס]

16 באוקטובר

View Comments

יש חור בסולם
גדר שעליה נוכל לטפס
מטורף כמו כובען
אתה רזה כמו סנט
צא אל האחו
הגבעות מוריקות
שיר לי קשת
גנוב לי חלום.

יש לך שתי פרות. אתה מסובב אותן על האצבע ומחליט להתבדח למרות הסיכון להסתכסך עם רוב התקשורת הישראלית ועם הבלוגוספירה, אבל בעצם מייחל לרוח הטובה שתנשוב אצל כולם, ואפילו הכנסת איזה אחת וחצי על חשבונך

11 באוקטובר

View Comments

הפנקס הפתוח: יש לך שתי פרות. אחת מהן מדמיינת שהיא עפיפון, והשניה מלגלגת עליה בפוסט מעצבן.

הגלוב: יש לך שתי פרות. לשניה קוראים מוסיף.

הבלוג של גל מור: יש לך שתי פרות.

הסיפור האמיתי והמזעזע של: יש לך שתי פרות, וזו בדיוק הבעיה עם הקאנון הפִיני.

ישרא-בלוג: יש לך שתי פרות ו-100 אלף דולר.

תפוז: יש לך שתי פרות. אחת מהן מזדיינת בוידאו בלוג אחרי חצות, והשניה צופה.

חנן כהן: יש לך שתי פרות. אתה משנה את שמן ל"יונקות" ומודיע שאתה משחרר אותן לחופשי, למרות שהן לא רוצות ללכת.

גדי שמשון: יש לך שתי פרות. סתם, הן נשותיך לשעבר, אבל ככה אתה אוהב לקרוא להן.

יהונתן קלינגר: יש לך שתי פרות. אחת מהן בקריאטיב קומונס, אבל לאאאאאאא – למה שתהיה מותרת לשימוש מסחרי. That's a no-no.

דרור גלוברמן: יש לך שתי פרות, אבל עזובת'ך אח'שלו, יש הופעה של נאג' חמאדי.

עידו קינן: יש לך שתי פרות. אתה אוכל אותן.

פיירפוקס: יש לך שתי פרות, ורוב האתרים הישראלים לא יודעים לדבר איתן.

ישראלי: יש לך שתי פרות; אתה רואה אותן מחלון הרכבת לבאר-שבע.

nrg: יש לך שתי פרות, ואנחנו מקצצים לך אחת.

YouTube: יש לך שתי פרות. הן מאוד מרוצות מעצמן.

שרי אריסון: יש לך שתי פרות. הנה שם, עופר רודף אחריהן. הופה. תפס אחת. אאוץ'.

אלי אשד: יש לך,, שתי פרו ת . הן הפ רות ה.,כי טובות- בעולם .,,,, את ה כותב לה ן,, את זה,,, ומתפאר בגעייתן………

עמי בן בסט: יש לך שתי פרות שממתינות לך באלפא קנטאורי. לא מאמין? תקליק פה.

מתי שמואלוף: יש לך שתי פרות. אם תאכל אותן תהפוך לרוצח. מה זה? למה לדרידה מותר? הכנסת אורחים, יא אשכנזי. קצת נימוס! בהמה.

מואיז בן-הראש: יש לך שתי פרות ולי אין.

ג'ימייל: יש לך שתי פרות. הן עוקבות אחריך, אבל עושות לך נעים בגב.

ולווט: יש לך שתי פרות. אחת מהן זייפה אתמול, ובמקום פָה דיאז געתה בפָה. מוּ.

וויקיפדיה העברית: יש לך שתי פרות, והן חוסמות לך את הרשאות העריכה.

נאמבר 1: יש לך שתי פרות, אבל אתה כל הזמן מקווה שפיקארד שם לב לזקן המטופח שלך.

אהוד קינן: יש לך שתי פרות. אבל אתה מוריד עוד; בשביל הפודקאסט.

אופיס דיפו: יש לך שתי פרות. לנו יש את כיסויי האוזניים הקטיפתיים שהן מאוד צריכות.

רתם קלינה: יש לך שתי פרות, אבל תכתוב שיש חמש.

אבי לן: יש לך שתי פרות והמון פורנו; הקלקת, אה? פחחח.

חיים ברשת: יש לך שתי פרות. הנה מדריך.

עם הירצחה של אנה פוליטקובסקיה || זיכרון + שיר

07 באוקטובר

View Comments

לפני חמש שנים קראתי בגליון יום שישי של "הארץ" כתבה ארוכה ומטרידה: "בצ'צניה מתים בלי סיבה, בלי להשאיר זכר", של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה. מיד עם סיום קראת הכתבה, אני זוכר, ישבתי אל המחשב, כדי לכתוב את השיר "אני אוהב אותך אני פוליטקובסקיה", שנכתב בבת אחת, וצירף קטעים מתוך הכתבה עצמה, אך בעיקר עומד כסיפור בדיוני, ואינו מתאר בשום אופן את חייה של פוליטקובסקיה. אינני מכיר מקרוב את עבודה של אנה פוליטקובסקיה; אלא בהבזקים קצרים, כתבה פה, כתבה שם. היום היא נרצחה. אינני יודע מה לומר על כך, או מה אני מרגיש על הירצחה. כמובן, עוּבדת הרצח איומה כשלעצמה. לא הכרתי את עבודתה מקרוב, כאמור, ובכל זאת – מאז השיר, איכשהו חשתי חיבה כלפי עבודתה העיתונאית, שלפי אותה כתבה ראשונה שקראתי ב-2001, היתה נועזת וחסרת פשרות.

אני אוהב אותך אנה פוליטקובסקיה

תַּחַת הַחֹם הַכָּבֵד שֶׁל       סוֹף
הַקַּיִץ הָרִאשׁוֹן שֶׁל             הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת       אֲנִי קוֹרֵא לְסֵרוּגִין
                                                                             אֶת דִּוּוּחֶיהָ הַשּׁוֹטְפִים
                                                                             שֶׁל אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה:
                                                                             אָדָם בְּשֵׁם אוֹדִיגוֹב מֵת.

אֲבָל אוֹדִיגוֹב, אוֹדִיגוֹב, לֹא דַּי בְּקִרְקוּשׁ הַמַּחְבֵּט הָרוּסִי
כְּדֵי לַעֲצֹר אוֹתִי מִלַּעֲצֹר לִקְרֹא וּלְגָרֵד
                  (בַּעֲדִינוּת)
בְּרֶגֶל
             שְׂמאֹל,
                              (שָׁם,
          בָּעָקֵב)
כִּי חָשַׁבְתִּי (חָה חָה)
       שֶׁהָיָה שָׁם

          זְבוּב.

בַּסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה יֵשׁ זְבוּבִים הַרְבֵּה, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת), וּלְכָל הַצַּלָּקוֹת מִתְיַחֲסִים כְּאֶל פְּצִיעוֹת-מִלְחָמָה, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת), וְאַחֲרֵי בְּדִיקָה מְזֻיֶּנֶת גִּלִּיתִי, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת): לֹא הָיָה שָׁם זְבוּב אוֹ פַּרְעוֹשׁ אוֹ כִּנָּה אוֹ חֶרֶק אוֹ מַזִּיק אַחֵר, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת); וְעַכְשָׁו שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהָיָה זֶה רַק פֶּרֶצְטֵרוּף וְ/אוֹ פָּרָנוֹיָה רִגְעִי/ת (הַגֵּרוּד שֶׁלֹּא הָיָה; הַ"פְּסִיכוֹלוֹגִי" כְּלוֹמַר) אָז יֵשׁ קִרְקוּשׁ הַמַּחְבֵּט הָרוּסִי דֵּי חֹזֶק וְדָם וְאוֹדִיגוֹב הַמֵּת יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֹזֶק וְדָם יֵשׁ בּוֹ צִבְיוֹן שֶׁנִּצְרַח בּוֹזְמַנִּית ע"י שִׁשִּׁים אוֹדִיגוֹבִימֵתִים בָּעוֹלָם וְהַכֹּחַ הַזֶּה עוֹלֶה דֶּרֶךְ עֲמוּד הַשִּׁדְרָה מַחְלִיק אֶל הַמֹּחַ וְהוֹפֵךְ לְעִסָּה אֲפוֹרָה וּפוֹקֵד עַל הָרָצוֹן לִפְקֹד עַל הַיָּדַיִם לְהָרִים אֶת הָעִתּוֹן בַּחֲזָרָה אֶל חֵיקִי וַאֲנִי מַמְשִׁיךְ וּמִתְפָּעֵל מְאֹד מִן הָרֶטוֹרִיקָה הָאָנָה פּוֹלִיטְקוֹבְסְקִית:

בְּ-28 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 2000, יְלִיד 1964, עָלָה עַל מוֹקֵשׁ בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 כַּאֲשֶׁר חִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלוֹ בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי שֶׁל חַנָקָלֶה אֵזוֹר גְּרוֹזְנִי.

הָיָה לוֹ שֵׁם, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת). הוֹרָיו קָרְאוּ בּוֹ בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ לְאַחַר שֶׁנִּקּוּ בִּסְמַרְטוּט שֶׁהָיָה מִכְנָס אֶת הַדָּם, הַשִּׁלְיָה, וְחָתְכוּ הַטַּבּוּר (הָעָרְלָה לֹא חָתְכוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בַּחִתּוּךְ הִגָּיוֹן; כְּמוֹ לַחְתּוֹךְ אֶת אַחַת הַיָּדַיִם אוֹ רֶגֶל אוֹ אֹזֶן אוֹ עַיִן בִּשְׁבִיל מָה).
קָרְאוּ לוֹ אוֹמְזֶ'ב אוֹמְלֶט.

וְאִם הוּא לא הָיָה עוֹלֶה עַל הַמּוֹקֵשׁ בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 כְּשֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלּוֹ בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה הוּא הָיָה עוֹשֶׂה, אוֹדִיגוֹב.

אֲנִי לֹא יָכוֹל לוֹמַר לְךָ (וְלֹא רַק מִשׁוּם שֶׁאַתָּה מֵת)
שֶׁהוּא הָיָה יָכוֹל לְהַקְפִּיץ קְצִיצוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס
בְּאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס
לְבַד מִסֶּקְטוֹר אֵף-1 בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי שֶׁל חַנָקָלֶה (שֶׁאֵין בּוֹ סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס)
כְּשֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלוֹ בְּאֵזוֹר גְּרוֹזְנִי, לֹא בִּשְׁבִיל לְטַגֵּן אוֹתָהּ לְמַעַן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
אֲבָל אוֹמְזֶ'ב מֵעוֹלָם לֹא עָבַד בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
וְאֶתְפַּלֵּא אִם אֵי פַּעַם אָכַל בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
וְאוֹמְזֶ'ב לֹא יָדַע בִּכְלָל מַזֶּה מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
הוּא פֻּזָּר בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 וְאֶת הַפָּרָה שֶׁלּוֹ אָכְלָה הַיְּחִידָה הָרוּסִית שֶׁחִשְׁמְלָה אֶת אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת) בְּקָרוֹן וְיָרְתָה בּוֹ.

וּבְתוֹךְ חָמֵשׁ-שֵׁשׁ שָׁנִים בְּסוֹף
הַקַּיִץ שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת תָּסִיר אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה אָבָק מִן הַפּוֹלִיצֶר שֶׁעַל הַמַּדָּף וְתָּשִׁיר שִׁירִימוֹדֶרְנִיִּים שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאֵין בָּהֶם כְּלוּם וּבְמָקוֹם אַחֵר קְבוּצַת חֲבֵרִים יוֹצְאֵי צָבָא יֹאכְלוּ פָּרָה מְשֻמֶּרֶת (שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס)
יְסַפְּרוּ בְּדִיחָה וְאֶחָד מֵהֵם יִבְכֶּה
כִּי סָבָתוֹ חוֹלָה וְהִיא תָּמוּת
וּבָחוּרִים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁהֵם, הָיוּ אּתּוֹ בְּאֵשׁ וּמַיִם צֶ'צֶ'נִים
יַגִּידוּ לוֹ מַה קָּרָה מַה קָּרָה וְהוּא יַגִּיד
סָבָתִי חוֹלָה
וְהִיא תָּמוּת
וְעַל הַקֶּבֶר שֶׁלָּה אֲנִי אֶכְתֹּב שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָהּ אֲנִי אֶכְתֹּב
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה           וְהַבְּכִי פָּסַק
וְהַפָּרָה הַמְּשֻׁמֶּרֶת עוֹשָׂה דַּרְכָּהּ בְּמַעֲרֶכֶת הַעִכּוּל הָרוּסִית.

[אוגוסט 2001]