הוקפאו החפירות הארכאולוגיות המקוונות
הפגיעה המתמשכת באתרי שימור מקוונים עברה השנה את גבול הטעם הטוב. התפלשות החופרים – בכירים וזוטרים כאחד – במה שתואר היטב בגארדיאן הרוסי כ"בית קברות לקבצי פורנו", הביאה לעלייתה של צעקה המונית כנגד הפרוטקציה, לשון הצועקים, שיש לאותם ארכיאולוגים המקורבים למועצה, סוף ציטוט. למרות הנסיון (הקלוש) מצד המועצה הארכיאולוגית להקים קול צעקה נגדי, בחרו רוב חברי הצוותים ברחבי הרשת ללכת לישון במחאה, לשון הישנים, עד שהמועצה תחזור בה מההקפאה, או עד להודעה חדשה.
ה"לינק" חוזר!
ההפתעה של השנה היתה חזרתו של ה"לינק", אותו בליל אותיות מוזר שהעמיד "קישורים" (די דוּבּר על הפּקעת ועל הסבך ועל הסתימוֹת האיומות והמגוכחות שגרמו אלה לאורך השנים; גם על ידי כותב שורות אלה). זאת, ביוזמה עמומה של שורת אמנימתכנתים אירלנדים, שמאוחר יותר נלכדו. אבל הסיפור אינו המאסר הממושך שגזר השופט, אלא דווקא ההיתפשות הכללית על המזיק המקוון (מזיקֻוון) הזה. ברחבי הרשת נשמעו קולות שהלינק אינו אלא "יפה", "מעורר השראה" וכיוצא באלה קילוסים אחרים. בפני עצמו ראוי להערכה המאמץ הדיפלומטי הכושל להשבת גזר דינם של האירלנדים לאחור.
ת"א: מאסר עולם של רוצח הומר במינויו למנהל וויקיציטוט
מה שתואר על ידי רבים כהחמרה בעונש שלא לצורך, יצא לדרך. זה שבועיים מכהן רוצח מורשע בתפקיד מנהל וויקיציטוט. אחדים מחברי וויקיציטוט, שהיו מוכנים לדבר איתנו, הביעו מבוכה וחוסר אונים, ואמרו שאינם בטוחים ממה לחשוש יותר, מעצם התקדים שבהמרת העונש, או מהעובדה שאת וויקיציטוט מנהל רוצח. קולות נוספים בוויקיציטוט טענו שאין פה שום דילמה, משום שמנהל וויקיציטוט היה – מאז ומעולם – רוצח, וזאת – כחלק מתנאי הקבלה. בית המשפט טרם מסר תגובה רשמית למה שבוודאי עוד יתואר על ידי הגרועים שבכותבים בתור "המבוכה האיומה".
נחשף ארכיון כתבי שוקי גלילי
"בטעות". כך הסביר מתכנת עיראקי צעיר את מציאתו הפתאומית של הארכיון הבלתי רשמי – אך המאוד מלא ומדוייק – של כתבי שוקי גלילי, תקתקן בן המאה העשרים ואחת. בין הטקסטים הנדירים נמצאו רשימותיו הההיסטוריות של גלילי, "קישוא למורכרמון", "שלח לי אייקון של כבשה" וכמובן "נטשה מוזגוביה".
הוצאו להורג צאצאי ממציא ה-TCP/IP
הכותבים האיומים שלנו כבר כינו זאת "המעילה הגדולה", אך היא לא היתה גדולה, ולמעשה – כלל לא היתה מעילה, אלא חטיפה, חטיפת שלושת הגמדים המלכותיים של בורמה החדשה, ודרישת כופר – תהליך פסיכולוגי צפוף שלצאצאי ממציא ה-TCP/IP לא היה בו, בוודאי, נסיון משום סוג, ולפיכך, מטבע הדברים, נגמר בשלושה הרוגים ובמאסרם של חמשת התאומים הסיאמים, שראשם האחד הותז. "המעילה הגדולה" נחשבת לאירוע שמסיים את השושלת המפלצתית הזו על פני כדור הלכת וברצף הזמן.
עכשיו זה רשמי: אנשי המאה העשרים ואחת היו הומואים
ממחקר-זמן פדרלי, שהגיש באוגוסט את מסקנותיו לנשיא ארצות הברית של סינאמריקה, עולה כי כל אנשי המאה העשרים ואחת, ללא יוצאים מן הכלל, היו הומואים. התופעה – שמקורה, טוען המחקר, אמנם ביולוגי – פסקה לחלוטין עם חילוף המאה, רגע שבו, כך מתואר בדיווחי התקופה, התמוטטו אלפי בני אדם, בעיקר באסיה ובאירופה, ללא סיבה נראית לעין. אותו רגע, טוענים החוקרים, הושב הסדר הקוסמי על כנו.
מהומה אלימה בתערוכת Press F1 for Help בהמבורג
חמישה הרוגים ועשרות פצועים – והכל בשל ויכוח-סרק בין חמומי מוח מתחום שימור ה-qwerty. בוויכוח, שהתעורר בתערוכת Press F1 for Help בהמבורג, בין שלושה חוקרים ותיקים וידועי שם (קריים, פון פדר, קאזימיר) בנוגע לטיבו של כפתור ה-Caps Lock בקידודים שֵמיים, טענו קריים וקאזמיר שהכפתור הושמש דווקא ככלי עיקרי לניקוד אותיות עבריות, ואילו פון פדר טען מנגד כי שימושו העיקרי של ה-Caps Lock לא היה אלא לצורך הברור של כתיבה רצופה ועילגת בשפה הבינלאומית. הוויכוח עבר לפסים אלימים כשהתגלעה מחלוקת במתרס קריים-קאזימיר באשר לשילובי כפתור השיפט בשעה ש-Caps Lock לחוץ. הודעה נמסרה למשפחות.
נלכד גופו של עידו קינן
במבצע של קרן וויקינן ובשיתוף כוחות הביטחון הסינאמריקניים נלכד גופו המתוּשמר של ריפורטר ה"אינטרנט" עידו קינן, לאחר המלטות בת שש שנים. קינן נמלט מהקפאה ב-2208, כשלגופו סדין בלבד. שני שומרים נהרגו בנסיון נועז (ומגוחך, בוודאי יוסיפו הבלשים הממורמרים) לעצור את גופת קינן שאף הצליח להשיג, על הדרך, שני שעונים-טלפתיים ומחולל-אותות. קינן יתוּחזר להקפאה ולשימור, והמחקר על גופו, שהתרתו הורחבה בתחילת המאה גם על שיבוטיו של קינן מבלי להזדקק לרשיון, ימשך.
תשקיפים מבזקיים ותפילה לשנת 2215
• כלת פרס המכון הבינקיווני לחקר הפרודיה: וויקיפדיה. השנה ה-96 ברציפות.
• הכרזה על איסור ציד אמפישלושים, זאת עם הגדרתם כזן נכחד.
את הדבר המוזר הזה מצאתי ברחוב. הוא מתחבר למשהו, את זה אפשר לראות לפי שני התושבות המברגיות שמחוברות לזה. החרוט הקטום השחור כרוך במעטפת פלסטיק הדוקה, וככל הנראה עשוי עץ. זה נראה כמו אבזר חייזרי, או לכל הפחות רכיב של מכונה סאדיסטית כלשהי. מה לעזאזל הם בנו פה?
ג'ון נרצח וג'ורג' מת ממחלה קשה, כמו שאומרים, ופול – כולם יודעים שהוא מת בתאונת דרכים ושיש מלא סימנים ושיואב קוטנר ערך תוכנית שלמה על זה עם פאנץ' ליין גותי שחוזר שוב ושוב ומכריז "פול מקרטני – מת". אם כי זה לא בטוח, אבל ליתר ביטחון נגיד שהוא מת. אבל רינגו חי. לפי שעה, לפי כל הדיווחים, היהודי שלנו רינגו – נושם. אבל כל זה סיפורים. עדיין לא ברור לי העניין הזה של לחתוך את רינגו מהעטיפה של אבי רואד, ולהכניס במקומו את כריסטופר ריב המנוח. הוא אפילו לא ניגן באלבום. כלומר כריסטופר. ועם יד על הלב, הכסא גלגלים הזה לא עושה את הבוקר יותר טוב. יש גבול גם לטעם הטוב.
ועל זה נאמר:
עדכון: רינגו חזר לחיים. כריסטופר ריב הוחלף בטרוריסט חייכן.
ב-nrg יהדות אספו כמה מן המוחות של סלבז-המגזר, ולרגל חנוכה (כי ככה עושים) ביקשו לצייר איזושהי תמונה של מה זו "התייוונות", כלומר מה חושבים מקורבי הקב"ה המקומיים על אימוץ דרכי הגויים, כלומר על ההתרחקות מהאלוקים האדירים ששם אותנו פה על אדמת [מלעיל] הקודש.
טו מייק א לונג סטורי שורט: נורית דאבוש מהרשות השניה חושבת שהתלמידים שלה יורקים לאלוהים בפרצוף כי הם מדברים על כסף. סמדר שיר לא מבינה למה מישהו במדינה הזאת צריך דרכון זר, הרי בשביל מה הרמנו פה את הפרויקט הזה שנקרא מדינה בעזרת השם, וכל סטמפּה של שגרירות פולנית/רומנית/אוסטרית/הונגרית, חורצת סמדר כתבתי-סיפור-על-ילדה-שמנה-אבל-אני-בעצם-אוהבת-את-כולם-אז-תאהבו-אותי-בחזרה שיר, זה בתכל'ס – לבעוט לאדושם בביצים.
וזה ממשיך: ג'קי לוי, שלרוב מאזן את זוועת האֶתֶר של אברי גלעד, מתגלה כזוועה כשלעצמו ומסביר שכל מה שקשור בתהליך הזה, של להפוך ליווני, מחליא אותו, כי זה בעצם לאמץ "פרחיות", שהיא תת-ז'אנר של צ'חצ'חיות, ובעצם זה לא להפוך ליווני, מה פתאום, זה להפוך לאשכנזי. לשון ג'קי: "לעשות דברים כשההצדקה שלהם היא רק שזה אופנתי ומגניב. כמו לקרוא לילדה קארין. השתכנזות היא סוג של התייוונות". קארין. ממש פחח, ג'קי. המשוררת חוה פנחס הכהן חושבת שחדירת המלים הלועזיות לשפה העברית זה הכי יווני. ברשותכם, נצקצק לרגע. כולם צקצקו? תודה. נו, איככה! פה ושם עולים בכתבה עוד כמה קולות של אשכנזים אחרים, שנשמעים, כדרכם של אשכנזים, כמו חירחורי-יחום גסים של חזירים-שחורים באירופה-הדכאנית המוכת מגפה. עוד באירופה היינו חזירים. שחורים. וגם המגפה. כמובן, המגפה.
אבל בשוּרה התחתונה, כדי לצאת מכאן עם "משהו ביד", כמו שאומרים, לדעתי, וזו דעתו של חזיר אשכנזי שכמה מידידיו הטובים ביותר, כמובן, לכתוב באייטם אחד (הו, אמרתי "אייטם"!) מלה אחת בחמשארבע (!) דרכים שונות, זו מעין הגהה יוונית, או הגהה מתייוונת, או חוסר כבוד לשפה, או חוסר מכובדות או חוסר מודעות לאיזשהו בסיס כללי של היופי של השפה, ובתכל'ס: לדעתי ההתייוונות האמיתית, לתשומת לבך ג'קו (הצ'חצ'ח מהרדיו, לא הסרבן) זה לכתוב באייטם אחד (כן, כן, אייטם, צק צק, עברנו את זה) את המלה התייוונות בחמש הדרכים הבאות: התיוונות, התייונות, התייונוךת, התייוונות, התיוונות. כפי שאכן נעשה. בפרפזה על קריאת הקרב של דה היברוּ האמֶר: חג שמח, מאדרפאקרז.
כמה מגירות משולחן ישן הקיאו את עצמן בימים האחרונים, ובאחת מהן נמצאה מדבקה (circa 1993-5) מאת מיקי מוטס, שאותו זמן הריץ את Bloody Cow BBS. המדבקה, שריד חומרי של הבזק תרבות דיגיטלית מעידן טרם-רשת, חולקה לפעילי אולטינט, רשת דואר אולטרה-בירוקרטית ומצחיקה בחשיבותה-העצמית, אך יחד עם זאת מלאת חיים, שאיכשהו ניקזה לתוכה, כטבען של רשתות מקוונות, אנשים מוצלחים יותר ופחות, כל אחד עם גאוות העולם המקוון שלו, פרימיטיבי ככל שיהיה, או גאוות ה-Ring שלו (גאוות טבעות דואר; המחשבים של כולם אשכרה התקשרו כל לילה לפי סדר מסויים כדי להעביר חבילות-דואר מכווצות ממקום למקום. כמעין שובך גדול של יוני דואר אלקטרוניות). כל טיפוס ברשת הזו, איכשהו נפל על חלק אחר במפה הישראלית. אחדים אצל מפעילי BBSים מעצבנים יותר, אבל אלה היו אנשים מעצבנים, ואיכשהו מצא מין את מינו. "הפרה המדממת" של מיקי ריכז סביבו כמה טיפוסים וטיפוסות שמצאו חן בעיני, אני זוכר, ופתאום תפשתי את עצמי כחלק מ"שוחרי 250" כלומר פעילי אולטינט שקיבלו את הדואר דרך "הפרה המדממת" של מיקי (כמובן ששוחרי 250 נתפשו כמעצבנים מצדדים אחרים של אולטינט, בעיקר מהצדדים המעצבנים שלה), ואיכשהו נתפשו כולם, ונתפשתי גם אני, בסלנג מסויים (שכלל בעיקר לעג מופגן לתרבות והקוליות הגיקית ההארדקורית שכללה התלהבות בלתי מוסברת מקבצים "חדשים" שהגיעו מ"חו"ל" וכונו warez או בלשון הפרה המדממת "WaReZ" או "אורז". בציורי הפרות שעיטרו את Bloody Cow, אם אי-פעם ימצאו קבצי ה-ANSI הישנים האלה, אפשר לראות את תחילת הדרך העיגלולית בציורים של מיקי, שמרכיבים היום את אתר "כוסברה". הוֹ ימים.
בפליקר של מיה בשמיים מצאתי סט איורים לסיפור "אישה מעשנת" של חנוך לוין.
מצדי הייתי יכול לזרוק מלה על זכויות יוצרים והבלותם, כי אחרת, אני חושב, זה לא היה יוצא, כמו דברים אחרים, אבל זהו בעצם. כדאי להציץ.
"השחיתות הזו עומדת להסתיים"
(שר התקשורת אריאל אטיאס בעזהי"ת וכו')
[חדר קטן בלי שקעים. משתתפים: מנהל בכיר בתחום התקשורת, שר התקשורת. אור בוהק. שני כיסאות. מברגי פיליפס מפוזרים על הרצפה.]
מנהל בכיר בתחום התקשורת: למה אתה מונע אינטרנט מהילדים שלך רק בגלל שיש לך שגעונות בראש? שר התקשורת: אתה נגד מריחואנה? מנהל בכיר בתחום התקשורת: כן. שר התקשורת: ואם הילד שלך ירצה לעשן? מנהל בכיר בתחום התקשורת: אני אתלה אותו. אש תצא לי מהנחיריים. שר התקשורת: ואם תסכים שהוא יגדל מריחואנה בחצר, רק לגדל, לא לגעת? מנהל בכיר בתחום התקשורת: מה זה קשור? שר התקשורת: זה בדיוק התכנים הפורנוגרפיים באינטרנט.
2 [מפה לשם:]
בפתיחה המאוד-קולחת של הספר "Ubuntu Linux for Non-Geeks" מסביר ריקפורד גראנט שבניגוד לכל הכפתורים המנומסים והחנפנים שהתרגלנו אליהם בווינדוס, לינוקס היא בעצם מערכת הפעלה שמבוססת על שורת-פקודה, אין גרפיקה, אין צלילים, שום דבר לא מזיז את עצמו אלא אם כן מזיזים אותו (ויה בוינגבוינג); למעשה, כותב גראנט, אפשר לומר שלינוקס היא "DOS על סטרואידים". וכמו שורת-פקודה, גם שורת-הבדיחה הזו הזיזה אצלי איזה צחוק ורבע. דוס על סטרואידים. הו אטיאס!
*
טוב, למי שאין אטלס עם הקו הירוק להרים את היד. למי שאין אטלס עם הקו הירוק שישב עם מישהו שיש לו אטלס עם הקו הירוק. תתחלקו, שניים לאטלס. אהה, מתן – שב עם נוי. נוי – שבי עם אלכס. אלכס – שב עם גיא. גיא – שב עם רווית שעוברת – נכון רווית? – לשבת עם נועם. סיימת, רווית? יפה.
*
המורה: מי יודע באיזה צבע הקו הירוק?
הוא: אדום!
היא: כחול!
המורה: ירוק.
הם: וואו!
*
כל מי שעוד לא קנה אטלס עם הקו הירוק – בסוף השיעור תדאגו לגזור לעצמכם, מבד או מכמה חוטים, פס ירוק שאותו תוכלו למתוח על המפה בשיעור הבא, לפי קווי המתאר – זוכרים שלמדנו על קווי מתאר – נועם – יפה אלכס – של הקו הירוק באטלס של מי שיש לו אטלס עם הקו הירוק. אני מציעה – אני מציעה—טל ושני!—אני מציעה שגם אם יש לכם—שני פעם אחרונה—גם אם יש לכם אטלס עם הקו הירוק, תדאגו שיש לכם חוט ירוק כזה, שנוכל להתקדם בלי להיות תלויים במה שקורה בחדשות.
*
המורה: הקו הירוק הוא בצבע ירוק. נכון או לא נכון?
היא: נכון!
הוא: לא נכון!
המורה: גם נכון, אבל גם לא נכון.
הם: וואו!
*
אההה, שי – צא החוצה! מתן, גש אלי אחרי השיעור. נוי – פעם אחרונה; אלכס יפה מאוד. למי אין—למי אין קווים ירוקים? מתן אזהרה אחרונה.
הערות שוליים