28 בינואר
יובל הוזמן והזמין. להלן חמישה דברים שאפשר לדעת עלי.
1. שני הדברים שהכי מפחידים אותי בחיים הם נחשים ולפול באמבטיה.
2. כיתה ד', בית-ספר אלחריזי: שימי מתרברב בכמה שהמחדד שלו מחדד ובכמה שעיפרון שלו מחודד. מפה לשם, העיפרון נתקע עמוק באצבע שלי. עד היום רואים נקודה כסופה קטנה בפרק שקרוב לכף ידי.
3. הבלוג הראשון שקראתי היה שלי.
4. מלחמת שלום הגליל: אבי חזר ממילואים. לבשתי את המדים שלו, וחבשתי כובע צבאי ישן של סבי. לאלה צירפתי רובה-אוויר צעצוע שהיה לי ועמדתי דום. יש תמונה.
5. כפר דרום, 1998. ממגדל שמירה ראיתי את כל הפלוגה הרובאית מרביצה לשני ערבים כפותים בפלנלית בידיים ובעיניים. הם גם צעקו עליהם "איפה החמור".
למֵם הזה אני מזמין את עידוק, את גלוברמן ואת אביר. ואת כל באי הסיפור האמיתי והמזעזע של.
נ"ב. עלה לוֹל חדש.
21 בינואר
עוד טור "לוֹל" עלה היום בנענע. והפעם: על הספר "שעשועי מחשב כיס" וכמה וויצים אחרים. הכניסה מכאן.
18 בינואר
מוסיף מתחתן היום, וכוווווווווווולם חייבים לדעת מזה. על כל פנים, כבר הודעתי שאני – מתנה – לא מביא. כי גבול – יש. וניסוחים הפוכים מדי – באמצעות מיקוף נכון – הם בהחלט ברי ביצוע. ANYWHOOOOO: בתזה הרביעית שלו על חתונות מוסיף כותב:
ההבדל בין אשכנזים למזרחים הוא שאשכנזים אומרים ”אנחנו משפחה קטנה, אין לנו אף אחד, נעשה חתונה קטנה“, ומזמינים 500 אורחים. מזרחים פשוט מזמינים 500 אורחים.
כלומר הוא הביא את זה על עצמו, משום שהתזה הזו, התזה המכוננת הזו, כמו שאומרים (אלה שאומרים) הפכה לערך הראשון במה שמוצג בזאת כמתנת חתונה מקוונת לזוג הצעיר: וויקיפוח. וויקי צעירענן באווירת מיעוטימדוכאים! — או במלותיו של הוויקי עצמו: ווקקוּ, אחים, ווקקוּ!
אני יכול לחשוף פה שסביב החתונה הזו התנהלו אצלי הגוגלטוקים הכי מצחיקים evah. שיהיה במזל. וברוך השם.
אדושם. לא סתם כל שם. הפקרות תהיה – לא.
17 בינואר
• דן חלוץ במשרת וטרינר: "אין מה לדאוג, זו רק מכה קלה בכנף"
• דן חלוץ במשרת מורה דרך: "מראש הנקרה ממשיכים ארבעים קילומטר קדימה. הנוף מרהיב"
• דן חלוץ במשרת מפיק בהוליווד: "הקהל מת על סיקוולים. סמוך על סמוך"
• דן חלוץ במשרת יאנוש קורצ'ק: "אני אוהב ילדים. הם מבינים את הטון שלי"
• דן חלוץ במשרת רוג'ר ווטרס: "BRING THE BOYS BACK HOME!"
• דן חלוץ במשרת אסא כשר: "מוסר זה לערבים"
• דן חלוץ במשרת טוני סופרנו: "יש לי בשבילך צו שלא תוכל לסרב לו"
• דן חלוץ במשרת יאיר ניצני: "אני אשם תמיד"
• דן חלוץ במשרת הרמטכ"ל: "אני רוצה להודות לשר הבטחון אהוד ברק על המינוי"
16 בינואר
הכתבה הזו, "סוכני מוסד מספרים: אייכמן היה נמושה", הזכירה לי את הטוקבק הכי מצחיק שקראתי, לפני בערך שנתיים, בנענע:
כן, כן, אנחנו היהודים צלבנו את ישו.
והוא בכה כמו ילדה.
14 בינואר
טור חדש בנענע: לוֹל. וביריית פתיחה: איך להסביר מה זה אינטרנט בלי להרוס את הבדיחה. או: על אנציקלופדיה דרמטיקה. או – ישראבלוג והיהודונים.
13 בינואר
בכנס "שירה ואינטרנט" באוניברסיטת תל-אביב תיאר זלי גורביץ' את חדר העבודה האידיאלי שלו, כמשורר, כמעין תא-טייס, עם מסך גדול מלפנים, שמאפשר כתיבה שיותר משהיא רכינה אל דף, היא ציור-קיר במערה שניצב לפניך, והכיסא בחדר העבודה הזה, תיאר גורביץ', הוא כיסא גדול, שעון אחורה, כמו של טייס-חלל, והמשורר, בתוך הציור הזה, שקוע ודרוך בתוך הכיסא, מול המסך, מוקף במכשירים, וכותב.
נעמיד את זה כמבוא לרישומיו בפליקר של מאטיאס אדולפסון, שצייר אדמקוון:
10 בינואר
הכפתור האהוב עלי בכל הרשת, כפתור הערך האקראי של וויקיפדיה העברית, הביא אותי לערך "מזלג", שמתאר: "מזלג הינו כלי אוכל, לו ידית מצד אחד ומספר קצוות משוננים מצידו השני, אשר מטרתו להרים חתיכות מזון על מנת להקל על אכילתם". אבל בעצם, מה הסיכוי שמישהו שלא יודע את זה, ואפשר ללכת עם זה רחוק, מישהו שלא יודע מה זה מזלג, מישהו שהיה לו איזשהו ספק לגבי מה זה בעצם מזלג, מה הסיכוי שבנאדם כזה יגיע – אי פעם – לערך הזה?
פוסט זה הוא קצרמר. הוא קצר והוא מר. זולת קוצרו ומרירותו, אין בו דבר.
עדכון: שירילי מביאה באילוסטרציה.
07 בינואר
פניה עוז-זלצברגר חושבת ש"דור ההיי-טק" (שהמציא את ה"אינטר-נט") הוא דור שכחן. זו, בגדול, התזה ברשימתה "מי יזכור את הזוכרים" שפורסמה בהארץ. כמה היתה רוצה שנזכור את ההיסטוריה שלנו כמו שארצות הברית זוכרת את שלה! כן, ההיסטוריה של השכן תמיד גדולה ומפוארת יותר. אבל זה תירוץ, להכניס את יהודה עמיחי, ס' יזהר, יעקב בסר, גרשון שקד, טדי קולק, יעקב חודורוב, בן-גוריון, עגנון, עלי מוהר, אברהם לינקולן, וילי נלסון, סיימון וגרפונקל, טרומפלדור, חנה סנש, יצחק רבין, נעמי שמר, שמעון הלקין, אמיר גלבוע, ע' הלל ולואיס קרול לטקסט אחד בן 605 מלה? בסוף הרשימה, קצת מביך, אחרי הציטוט המטורף, כלשונה, של לואיס קרול, שכחתי מה רצתה לומר.
חומרקע לעיונוסף:
בזכות השכחה // יהודה אלקנה
קדימה
הערות שוליים