26 בפברואר
"אתה מוגדר אצלי כספאם"
(יצחק לאור במייל לעודד כרמלי, עורך "כתם". מתוך התכתבות בין השניים, שפורסמה בגליון השני של "כתם")
כעת, עולות כמה שאלות סוגיות:
1) מהם הקריטריונים של איציק לאור להגדרת ספאם?
2) מאילו חומרים, בעצם, מורכב האינבוקס של איציק לאור?
3) כל כמה זמן איציק לאור מוחק ספאם, אם בכלל?
4) סימון ספאם – מעשה דכאני?
5) מצב אפשרי א': עודד כרמלי שולח לאיציק לאור ספאם, בזדון. מה עולה בגורל הספאם הזה? חריכה? השמדה?
6) מצב אפשרי ב': על המחשב של איציק לאור משתלטת תולעת, ששולחת ספאם לכל הקונטקטים שלו, בהם עודד כרמלי. האם עודד כרמלי – שמבחינת איציק לאור הוא ספאם – בכלל נמצא בעמדה של "לקבל ספאם"?
7) האם אפשר לייחס איכויות ספאם לטקסטים שאינם נשלחים במובהק כספאם. למשל, דוקטורטים על חנוך לוין?
8) ספאם כספאם – בלילה, בחושך, בעיני עצמו – הוא ספאם?
9) כשאיציק לאור נכנס להגדרות של הספאם באאוטלוק שלו (ניחוש, לגבי האאוטלוק), האם הוא חושב לעצמו, בלב, בשקט על המלה ספאם, או אומר אותה בקול, ממש: "ספאם", לעצמו?
25 בפברואר
הבטחתי לעצמי לכתוב פה, מתישהו, קטע בשם טונגסטן, למרות שלא הייתי בטוח מה זה טונגסטן עד שבדקתי במילון (סוג של מתכת. לא מחלידה!). בסופו של דבר הלכתי על הפתרון הקל והחלטתי לכתוב קטע על זה שרציתי לכתוב קטע בשם טונגסטן. המלה טונגסטן רק נשמעת לי טוב, אבל בעצם לא השתמשתי בה עד כה, ובוודאי שלא כתבתי אותה קודם לכן, כך שאני לא מורגל בכתיבת המלה הזו, טונגסטן. במהלך הכתיבה, אם כן, הכנסתי את המלה טונגסטן לקליפבורד, קונטרול-סי, ובכל פעם שרציתי לכתוב טונגסטן פשוט לחצתי על הקונטרול-וי, והופ – המלה טונגסטן מקפצת על המסך, וממלאת עוד שבעה תווים, שעם רווחים זה כבר תשעה תווים, והטקסט אשכרה כותב את עצמו. בהתחלה שיערתי לעצמי שטונגסטן זו איזושהי יחידה מתמטית, אולי משהו בחשמל. איכשהו השתכנעתי שזה מתחום החשמל. ואז אמרתי לעצמי: זה קשור לחשמל – זה חומר לטור. לא אמרתי חומר לטור, אמרתי "חומר ללול". למלא שורות, מה אכפת לי. עוד קטע, פחות קטע. הכסף אותו כסף. וכן, אני יודע שמערכת חיים ברשת קוראת את זה. אתם שומעים? אני יודע שאתם קוראים את זה! מסתתרים. כמו ילדים קטנים. פה זה אינטרנט, לא גנון. בכל אופן, אפשר למחוק עכשיו את המלה טונגסטן מרשימת הנושאים לטור הזה. טונגסטן מיצה את עצמו בקטע יחסית ארוך במהלך חייו הטקסטואלים של הטור הזה. טונגסטן – סאבג'קט קלואוזד. טונגסטן.
(מתוך לוֹל 6-6.5, שבאוויר)
25 בפברואר
מעריב עסקים! כל יום ראשון! בצד, למטה! בפסאז', מאחורי הרב-בריח עם הדפיקות. תגידו חיימוביץ'. כבר יקחו אתכם לנוסע בזמן. והיום:
22 בפברואר
אה, כן. נראה שביורק, עירוֹ של אוֹדֶן, מציינים את יום הולדתו המאה של המשורר בהדבקת כמה משיריו למוניות בעיר, ואפילו אפילו הביאו שחקן תיאטרון שילמד את הנהגים איך לדקלם פלוס דרמה שירים עבור הנוסעים שבוודאי, הו בוודאי, מתארים לעצמם כמה פונקציונרים יורקיים, יהיו מופתעים. וזה באמת עלאכיפאק.
אבל אני, אני בתל-אביב. וכל הסיפור הזה מזכיר לי חצי-חלום, שבאחד הבקרים האחרונים, איפשהו בסביבות שש חמישים בבוקר, התעוררתי מהרעש של האוטוזבל, יצאתי למרפסת – כדי לנשום (הרגל של בוקר) – ושני פועלי הזבל, שראו אותי במרפסת, ירדו מהמשאית, צעקו הלו הלו, ואחד מהם הצביע על צד המשאית, ואמר במעין חיוך ענקי אבל מאוד כן, "אם תבל הוא שיכור וקרוע, אני הוא שירו הפרוע!". אמרתי נחמד, אבל אני לא הכי בעניין של שלונסקי. אמר לי "גם אני. אבל המשאית עם הרוני סומק במוסך". שאלתי אם יצא לו לפנות אשפה במשאית עם משהו של איציק לאור. אמר: כל הזמן. מסתבר שלכל המשאיות מצרפים שיר של איציק לאור, בקטע של ביטוח או משהו, אבל מהצד של הבפנים. לא לגמרי ברור לי מה הסיפור. מכל מקום, זה היה החלום. עבור.
19 בפברואר
אתמול פורסם הקטע הראשון בטור "הנוסע בזמן", במוסף עסקים אונליין של מעריב. בשל נסיבות x y z לא פורסם אמש "לוֹל". צר.
11 בפברואר
לול 5 באוויר.
למתעניינימ/ות/וכו': ארכיון לול (בהתהוות).
06 בפברואר
על איחוד מערכות מעריב ו-nrg אומר עורך מעריב, אמנון דנקנר:
כתבים לא פעם חשים תסכול מכך שלא כל החומרים שלהם נכנסים לעיתון.
באינטרנט אין בעיה כזאת.
כך מבין דנקנר את תפקיד העורך באינטרנט. מה הבעיה? הרי יש מקום. בעיתון הכתבים מתעצבנים. לא מכניסים להם חומר. באינטרנט? אפילו דנקנר אומר פחח: יש מקום! כולם יהיו מרוצים. וזה הרי זה בדיוק מה שדנקנר מחפש, ש< ציטוט>כולם יהיו מרוצים< סוף ציטוט>. ויש גם רציונל:
"הרי יש כתבים, למשל ברדיו, שזה לחם חוקם. הם צריכים לתת ידיעות מיידיות וגם כתבות עומק – ולא שמעתי משם תלונות קשות מדי".
נו, אם הם ברדיו – בואו נשים אותם באינטרנט! הרי את גלי האתר הם מכירים, אז בשבילם זה כמו בבית. בשורה התחתונה: טוב שמאחדים את המערכות, ועל כך דוּנְקְנַר:
אנשים יצטרכו ללמוד לעשות את שני הדברים ולהיות יותר ורסטילים.
אה. אוקי. בעצם אין סיבה לחשוש. זה כמו ברדיו. ורסטילי עיוני.
01 בפברואר
על הגרסה הנוצצת לצילום הזה חתומה שירילי, שפתאום שלחה את זה למערכת הפנקס.
[או כאן, בגודל טבעי]
הערות שוליים