25 במרץ
היום התחילה שרשרת רנגה – מעין מרתון כתיבת שירים קצרצרים ו/או ניסוי-רשת – באתר חלל. הכתיבה תיעשה באופן קבוצתי, על פי סדר כותבים קבוע מראש, ומשתנה מיום ליום, והרנגה תנעל ביום שישי. משתתפים: עודד בן-דוד (עורך האתר), אלכס בן-ארי, זלי גורביץ', איתמר שאלתיאל, אדוה, תומר ליכטש. הרנגה תתרחש בעמוד הראשי של חלל. כאן אפשר לקרוא את את המבוא הקצר של אלכס בן-ארי לרנגה.
רנגה הוא שיר שרשרת הנכתב במשותף על ידי שני כותבים או יותר (בדרך כלל בין ארבעה לעשרה). כל משתתף תורם בתורו חוליה לשיר כאשר כל חוליה מתקשרת למהלך של קודמתה ובו בזמן פותחת מהלך חדש עבור החוליה הבאה אחריה, כל זאת תוך הענות לאילוצים מבניים וצורניים מסוימים.
(מה זה רנגה, בשתי מלים. מתוך המבוא של אלכס בן-ארי)
12 במרץ
ההרמוניה של היקום היא שום דבר ליד ההרמוניה של התה. אני חושב שאני חווה הארה רוחנית דרך מגש התה. אני מצונן, הגרון כואב, אבל יש נחמה בעולם הקטן של התה. הכל עובד ביחד, כל החלקים מתחברים. על מגש אחד יש קנקן, סוכר, דבש, צלוחית עם לימון וסכין (כתומה, משׂורית. החביבה עלי), קערית קטנה לערבוב דבש בלימון, כוס וכפית. על המגש עצמו מצויירות כוסות תה משונות, ובצד השולחן – קופסת קרטון עם מטפחות נייר. יותר מזה לא צריך כלום. הכל עובד אחד עם השני. אחד בתוך השני. שום דבר לא מתלכלך, למשל. הכפית – כלי העבודה העיקרי של החולי – צוללת בדבש, אבל מיד נשטפת בתה, ועוזבת אותה הדביקות. סוחטים לימון, האצבעות נרטבות, הופה טישו, הכל מסתדר. יבש. נקי. טרי. בריא. התה נמזג. סוכר, לימון, דבש. הכל אחד. האחד הכתום הגדול הבריא. חוץ מזה < שיעול> – א) עלה לוֹל 8, קינפוגים שתומר אוהב במיוחד. ב) ליאונרדו דה וינצ'י שודד את הנוסע בזמן. שובב.
04 במרץ
1
איש לא הרים מבט לשמים כדי לראות את הליקוי ירח אתמול. לא בדיזנגוף. מילא הרחוב שלי, רחוב צדי, אבל ברחוב הראשי אף אחד לא הסתכל. אפילו לא עלי. חוץ מאחד, שמן עם כיפה, שהסתכל – עלי – וראה שאני מביט לשמים, וכנראה חשב "WTF", אם כי בוודאי לא ניסח זאת כך, בינו לבין עצמו.
תראו מה זה עולם: אנשים עומדים בשש-עשרה צפירות, מזנקים לאוויר בכל פעם ששרים את התקווה, אבל פעם-בְּ, בצפירה של היקום – לאף אחד לא אכפת. דווקא גיליתי המון דברים במהלך הליקוי: לשכנים יש מזגן מסדרת A400R, יש לבניין שלי גגון כניסה גרוטסקי ומוזר שבוודאי יתרסק יום אחד למישהו על הראש, מצאתי אבן מוזרה תקועה מאחורי אדן החלון בחדר השינה, והרגשתי את כדור הארץ מסתובב. אפשר היה להרגיש את הזמן. אבל ממש. לא בורח, פשוט חולף.
זה היה קצת כמו להביט על כדור הארץ במילואו, שהיה כדור שחור בשמים.
(מתוך לול 7, שבאוויר. ויש גם ארכיון)
2
(דברי ימי הנוסע בזמן • כל יום ראשון במוסף המחשבים של מעריב. וגם ב-nrg הרשת)
3
הערה שירית לסרט Dead Man: שיר של בלייק בנושא על פי ג'רמוש. בחלל.
03 במרץ
*
מה אתה רואה
ירמיהו?
מקל שקד!
סיר נפוח!
חצי תפוח!
רגל עץ!
ירמיהו הנער
ירמיהו הנער
טיפש וחירש
אבל אלוהים מדבר איתו
*
כי לא ידעת להרע
ולא ידעת להיטיב
ההרים רועשים
הגבעות קולקלו
התלבשי
שני צורה
אל פּוּךְ עיניך אדברה
*
לא אפיל פני
לא אטוֹר
אלך אחרי שרירות
לבה הרע
*
ודעי וראי
כי רע ומר
לא כי אהבתי
ימים אין מספר
הערות שוליים