נעילה
16 ביוני
[מחשבה ארוכה: לפעמים עיצוב חדש הוא סימן לייאוש ישן. מתחילים:]
היו לנו כמה
שיאים נפלאים
אבל אלה חיים?
אבל אלה חיים?
(דוד אבידן)
יותר משאני מזניח את הפנקס הפתוח (לתקופות יחסית ארוכות), אני מקדיש זמן למחשבה על ההזנחה של הפנקס הפתוח, לתקופות ארוכות. כך שבין אם משהו נכתב בפנקס ובין אם לא, זו תקופה ארוכה שהוא תופש חלק ממשי בחיי. בחיי.
זו סופה של תקופה שהיתה מרתקת ומקסימה ותחילתה של תקופה שאין לדעת את טיבה.
(יובל דרור)
בחמש השנים האחרונות כתבתי את הדברים הללו מתוך הכרה ברורה שלא כדאי. בשבועות האחרונים, מתגבשת אצלי הבנה ברורה יותר של ההכרה הזו. בכל רגע נתון פחות ופחות מתחשק לי לכתוב בפנקס הזה. לאט לאט התמלא כאן הכל בדברים מוזרים. ערימה של כל מיני. אני מתחיל להרגיש שנגמר המקום. הדפים מלאים. כל פוסט נוסף הוא רשימה בשולי הדפים המלאים.
איך אפשר לעקוב אחר מאות אייטמים חדשים בפיד מדי יום, לענות על מאות אימיילים, לשבת בישיבות, לכתוב מסמכים, לכתוב פוסט חדש בבלוג, לטווטר בטוויטר ובמקביל ליהנות מעט מהקיץ הזה לפני שיהיה חם מדי, ללכת לים, לראות סרטים וסדרות, להאזין למוזיקה ועוד – והכל במסגרת זמן של 16 שעות פחות או יותר
(גל מור)
כן, כן. "באינטרנט יש מקום להכל".
מה לעשות.
בשבועות האחרונים, זה עתה הבחנתי, התהליך לא רק נעצר, אלא אף התהפך. במקום לשעוט קדימה ולבלוס עוד פידים, התחלתי (וכאן תסלחו לי אם לא אמשיך בקו הגסטרואנטרולוגי של האנלוגיה) להיפטר מפידים. מדי יום, באצבע קלה ובזרוע נטויה, אני גואל את גוגל רידר מעוד ארבעה-חמישה פידים שלמיטב זכרוני לא טרחתי להציץ בהם מאז נוספו בגאון לרשימה, או לחלופין, גם אם כן, הרי שלא הרשימו אותי בתוכן יוצא דופן באיכותו.
זה משחרר.
(עידן)
המקום הזה גמור ואני גמור ממנו.
המקום הזה ממוקם במקומי.
הפנקס הזה פונקס על-ידי.
החרוז הזה נחרז באמצעותי.
הסיבה העיקרית שלא למות היום
היא שמחר עשוי להיות
יומטוביותרלמותבוכמובן, מחר עלול גם להיות
יומפחותטובלמותבו אבל
מוטב להשאר אופטימי
(עודד בן-דוד)
האמת היא שאני רוצה לנוח.
האמת היא שאני רוצה להפסיק לכתוב בפנקס.
האמת היא שמתחשק לי להפרד מכם.
Over the past few years I’ve had an uncomfortable sense that someone, or something, has been tinkering with my brain, remapping the neural circuitry, reprogramming the memory. My mind isn’t going—so far as I can tell—but it’s changing. I’m not thinking the way I used to think. I can feel it most strongly when I’m reading. Immersing myself in a book or a lengthy article used to be easy. My mind would get caught up in the narrative or the turns of the argument, and I’d spend hours strolling through long stretches of prose. That’s rarely the case anymore. Now my concentration often starts to drift after two or three pages. I get fidgety, lose the thread, begin looking for something else to do. I feel as if I’m always dragging my wayward brain back to the text. The deep reading that used to come naturally has become a struggle.
(ניקולס קאר)
האמת היא שמערכת הלחץ המאוזנ/ת שיצרתי לעצמי בין מהלך הכתיבה למהלך הפרסום נמאסה עלי לפי שעה. האמת היא שאני רוצה לכתוב אופליין. האמת היא שאני רוצה לכתוב באינטרנט, אבל בצורות אחרת. האמת היא שהפנקס דורש ממני דברים שאני לא מוכן לתת. האמת היא שיש לי תוכניות אחרות.
יש פה כבלים שיש לי חשק לנתק.
ורעיונות למשחקים שאין חשק לשחק.
בתל אביב אני נוטה להשחית את זמני הלא-יקר בגלישה באינטרנט, ולא מצליח להתמקד בכתיבה. האינטרנט האלחוטי הורג אותי. כדי לכתוב אני חייב להתאמץ ולהגיע למתחמים בלי ויי-פיי, איזורים מבודדים וכושלים, מוקפי שדות בוּר או קירות עבים. אם פעם תרתי אחר מקומות עם נקודות חמות, היום אני מחפש בנרות נקודות קרות, כלומר נטולות אינטרנט אלחוטי שהורס כל אפשרות של כתיבה פרוזאית רציפה.
(רועי צ'יקי ארד)
יש מספיק לווייני תקשורת באוויר.
אין לי כל עניין לכלוא את עצמי בתוך הגדרות ונוסחאות כדי להקטין את הבלגאן בתצפיותיו של הקורא משום שאני כל מיני "אני" בעת-ובעונה-אחת וכל מיני "אני" בזמנים שונים. אני משתנה ואיני חדל להשתנות, כמו כל אדם אחר בעולם, והאיש אשר סיים לכתוב את הספר הזה שוב אינו האיש שהחל בכתיבתו.
(דן בן אמוץ, זיונים זה לא הכל)
תודה כנה לכל מי שקרא, עזר, יעץ, תיקן, עקב, העיר, ביטל, השמיץ, יזם, הורה, ביקש, טען, הגיב, לינקק, גלש, גלל, הקליק וכו'. שמחתי להכיר את כל מי שהכרתי. נעים להכיר.
תודה מיוחדת לבועז רימר, מהאנשים המעולים האלה שבעולם, שאירח אותי, תמיד בחיוך, בשרתי קורקי.נט, מאז ינואר 2001.
עם סיום, ר' אבידן, "דיבורים":
עד כאן העניין עצמו ומכאן עניינים אחרים
עד כאן עניינים אחרים ומכאן העניין עצמו
ומכאן העניין מתחיל ומכאן העניין נמשך
ועד כאן ההמשך נמשך ומכאן ההמשך נחתך
הערות שוליים