22 בספטמבר
אלכס בן ארי, אמנות רחוב, הומלסים, צילומים, רון חולדאי
1.
ליד חנות האוזן השלישית בקינג ג'ורג' הודבק הפוסטר הזה. מלה ירוקה: קרא. לקרוא. קרא. עיניים ירוקות. הפעולה, האיבר, החוש. האם צריך לקרוא את הפוסטר הזה? האם צריך להביט בתמונה? מדוע היא מפוחדת? האם מה שהיא קוראת מפחיד אותה?
2.
אחד היתרונות שרון חולדאי השית על העיר הם הספסלים החד-מושביים, חלקם באיזורים אטרקטיביים לצד כביש, שם יכולים תושבי העיר להתרווח אל עשן האגזוזים ולשוחח זה עם זה, במרחק בטיחות ברור. אבל יש יתרון גדול יותר לחד-מושביים: ההומלסים לא יכולים לישון עליהם, כך שהם הופכים גם למיטה-לסים. אבל זה רק הגיוני, למה שהומלס ישן? בית אין לו, אז בשביל מה הוא צריך מיטה? על כל פנים, חבורה של חוליגאנים שככל הנראה חולקים על משנתו העירונית-דומסטית של חולדאי, ריססו ברחבי העיר, בפונט עיריה, את זה:
3.
הרבה זמן לא הלכתי לערבי שירה, השקות ספרים וכו'. אמש הייתי בערב ההשקה לספר "ימים סמויים" מאת אלכס בן-ארי. נאמרו שם כמה דברים מעניינים, הדבר הראשון והאחרון שתפש אותי (ואני אותו) היתה התפאורה שעיצבה אילנה זיידמן, שעיצבה גם את כריכת הספר. שני הדגים האלה, הדגים ששוחים בימיו הסמויים של אלכס, מצאו את דרכם, באישור ובעידוד אהובת המשורר, אל קיר הסלון שלי.
מתוך רגע אחרי סוף הערב:
אני: פשוט להוריד אותם מהקיר?
אהובת המשורר: כן, כן. קח אותם.
אני: יחשבו שאני פורע חוק.
אהובת המשורר: זה יעזור לתדמית הציבורית שלך.
17 בספטמבר
ארז טל, זמן מיסטיקה, חדשות, טלויזיה, משבר כלכלי, פרסומות, רפי איתן
הזמן: ערב רגיל. המקום: ארז טל. מעולם לא עיתונאי, תמיד בדרן, אח גדול, מראיין את רפי המסריח, הלא הוא רפי איתן, הלא הוא יו"ר מפלגת הגמלאים, הלא הוא בכיר מוסד לשעבר, הלא הוא בנאדם שכבר חייך לגופה או שתיים דרך משקפת טלסקופית עם מחבר אלומיניום שהשיג בקומבינה אצל הקת"ח. הטל הגדול מברר את מקור השפע הכלכלי של המסריח. המסריח מספר: מכרתי אשכוליות בשביל פידל קסטרו. טל מוסיף: גם הוא, אה, רוצח, אה, לא? המסריח מחייך חיוך מסריח.
המשך
10 בספטמבר
בבונים, הון ושלטון, נתן זך, שרירים
לא, לא
באמת
אני מת
על זך.
השירים שלו, המוקדמים
והמאוחרים כל כך יפים
ונוגעים ללב. הוא בנאדם אבל
פעם בחנות ספרים
פגשתי בו. הצעתי לו
דבר מה
הוא לא הביט בי
במבט קר. ומה
בעצם רציתי? אינני יודע
בדיוק היום. הוא לא הביט בי
כלל וכלל וכמו גער: אתה מפריע
את מנוחתי. כאילו באתי
באמצע הלילה, דהור
על סוס ארור של שמש
ארורה.
השבוע ראיתי טלויזיה. נתנו
תוכנית על זך. למדתי
דבר מה חדש ושכחתי
דבר אחר. ידעתי
איש אינו יכול ללמוד
את מה שלא למדתי.
המשך
07 בספטמבר
ארז טל, האח הגדול, ערוץ 2, פורמט, קשת
"האח הגדול" מצליחה להיות התוכנית הכי חתרנית בטלויזיה ולו בשל דבר אחד בלבד: זהו הרגע היחידי על המסך הממלכתי של ערוץ 2 שבו אפשר לראות אנשים מעשנים, ונהנים מזה. בין הקמפיינים, החוקים, הטררם וההון הפוליטי הקל שמייצר המאבק בעישון, תופשת "האח הגדול" לא מעט מקום, ומציגה דווקא מתקפת נגד: עכשיו – מעשנים.
הפרק ששודר אמש לא היה משעמם יותר מהרגיל. שוב לא קרה כלום. ההוא אמר לזאת שככה, וההיא אמרה להוא שזה, ומישהו אמר למישהו משהו, ומישהו אחר גירד בביצים, אבל המצלמה לא קלטה את זה. אולי המצלמה כן קלטה את זה אבל הגירוד ירד בעריכה. חבל שאני לא צופה גם באינטרנט. הייתי רואה איך ההוא גירד בביצים. בשידור חי. ואז הייתי יכול לומר לכם שראיתי אותו מגרד בביצים. פספוס.
המשך
05 בספטמבר
Reuse Project, אמנות רחוב
בחודש וחצי האחרונים התכנסו 120 אמנים מרחבי העולם כדי לצייר על כל פינה אפשרית בבניין הנטוש של מועדון הכושר EveryBody ז"ל (ב"ה) בככר דיזנגוף בתל-אביב. לפרויקט הזה קוראים Reuse Project 2. הבניין היפהפה הזה עומד נטוש, מוזנח, מתפורר. ב-90 ימי הציור שפכו אמני הרחוב לא מעט צבע (כמה בקבוקי ספריי עדיין שוכבים שם בחצר, ריקים), והפכו את פנים הבניין למקום שמח. למקום הכי שמח שראיתי בזמן האחרון.
המשך
03 בספטמבר
גוגל, דיסאינפורמציה, הקריה, צבא, תל אביב
גוגל צירפה לשירות Google Maps את מפות ישראל, הכוללות, כשאר המפות בשירות, צילומי אוויר של הארץ (לינק לכתבה). מיד חיפשתי את הרחוב שלי. מצאתי. הדבר הבא שחיפשתי, משהו שהפך אצלי למעין הרגל בכל פעם שנופלת לידי מפת ישראל לוויינית באינטרנט, הוא הבסיס הצבאי ברחוב קפלן בתל-אביב, הקריה.
המשך
03 בספטמבר
טלויזיה, ישראל גוריון, עינב בובליל, ערוץ 2
הפרק הראשון של "האח הגדול" היה אחד הרגעים הכי משעממים בחיי. פיהקתי, החזקתי את העיניים ואת המצלמה, וניסיתי לסחוט רגעי תמונה-כתובית משעשעים. זה היה נורא. זה היה בזבוז זמן. זה היה אדיוטי. מה גם שלמעט רגעים קצרצרים, בהם הציגו את המתמודדים, לא היו כתוביות. עניין שדי הרס לי את הרעיון לספיישל הלעגני, הציני, השטוח והמוסרני מדי שתיכננתי. תכננתי על טור שהיה הופך בקלות לאחד הקטעים הנצפים ברשת. בדיחות מבוססות גילוי עריות, הומופוביה קיצונית, גזענות עדתית קשה, אתם יודעים, מה שעושה מפלצת רייטינג כמו "האח הגדול". אז הצלחתי לדלות כמה קטעים עם כתוביות; את שאר הרפש אצטרך להמציא בעצמי. מה שהופך את הטור השבועי הזה לספיישל דיאלוגים. או במלים אחרות:
המשך
02 בספטמבר
streaming, כביש, מצלמה
4. כשג'ורג' אורוול כתב "מלחמה היא שלום. בערות היא חכמה. שקר הוא אמת" הוא חשב שהוא חכם גדול ומזהיר מישהו. למעשה, באותו רגע הוא כתב סינופסיס. וברצינות, רוצים אווירת אח גדול מציצנית אל הסצנה הכי בוערת בטלויזיה האמריקאית? לשמור במועדפים: מצלמות הכבישים בניו-אורלינס. הפייבורייט שלי הוא כמובן גוסטב.
הערות שוליים