הפנקס הפתוח

אין מה לראות

07 ביוני

View Comments

[פנת קפה בקומה שישית. קורא כתבה על שרה שילה. נכנס איש המכירות, ומציץ בעיתון]

איש מכירות: מי זאת? לא שמעתי עליה. מפורסמת? עובדה שלא. טרם הספיקותי, חה חה. שתהיה בת חמישים, אז מה. גם ג'יי קיי רולינג – שהיתה מובטלת – אתה יודע מה, אני חושב שההארי פוטר, בעוד מאתיים שנה, זה יכול להיות התנ"ך של איזה דת. זה לא שאני קורא ספרים רם אורן, אבל עדיין – אתה יודע מה, אתמול עלה לי רעיון: ספר קלטת. חשבתי על זה בלילה, התעוררתי מכאבים. בדרך כלל אני קונה ספרים, אבל הפעם לא קניתי. רואה את זה? נפלתי מהאופניים. אופני הרים. אני נוסע בלילה. איזה קסדה איזה מגינים, נכבה לי ההלוגן והייתי ראשון ולא שמתי לב. עפתי קדימה – אין לך זמן בכלל להבין מה קורה – הכל נפתח, שאתה רואה את העור ככה, מלא דם. מהכאבים לא יכולתי לישון, לוקח לך זמן להרדם. פתחתי טלווזיה. ninty nine channels ושום דבר לא רואים, כמו שאומר הבוס. אני גר בבית מלפני ארבעים שנה. בית – קוטג', של כאלה שעלו לפה, מהשואה. על הגג יש אנטנה, אני מחבר אותה אימפרוביזורית, מכוון אותה, קולט ירדן, מה שאני רוצה. את הדיגיטלי החזרתי להם, אמרתי להם: אין מה לראות. א-י-ן מ-ה ל-ר-א-ו-ת.

(מונולוג שקרה באמת)