עם הירצחה של אנה פוליטקובסקיה || זיכרון + שיר

View Comments

לפני חמש שנים קראתי בגליון יום שישי של "הארץ" כתבה ארוכה ומטרידה: "בצ'צניה מתים בלי סיבה, בלי להשאיר זכר", של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה. מיד עם סיום קראת הכתבה, אני זוכר, ישבתי אל המחשב, כדי לכתוב את השיר "אני אוהב אותך אני פוליטקובסקיה", שנכתב בבת אחת, וצירף קטעים מתוך הכתבה עצמה, אך בעיקר עומד כסיפור בדיוני, ואינו מתאר בשום אופן את חייה של פוליטקובסקיה. אינני מכיר מקרוב את עבודה של אנה פוליטקובסקיה; אלא בהבזקים קצרים, כתבה פה, כתבה שם. היום היא נרצחה. אינני יודע מה לומר על כך, או מה אני מרגיש על הירצחה. כמובן, עוּבדת הרצח איומה כשלעצמה. לא הכרתי את עבודתה מקרוב, כאמור, ובכל זאת – מאז השיר, איכשהו חשתי חיבה כלפי עבודתה העיתונאית, שלפי אותה כתבה ראשונה שקראתי ב-2001, היתה נועזת וחסרת פשרות.

אני אוהב אותך אנה פוליטקובסקיה

תַּחַת הַחֹם הַכָּבֵד שֶׁל       סוֹף
הַקַּיִץ הָרִאשׁוֹן שֶׁל             הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת       אֲנִי קוֹרֵא לְסֵרוּגִין
                                                                             אֶת דִּוּוּחֶיהָ הַשּׁוֹטְפִים
                                                                             שֶׁל אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה:
                                                                             אָדָם בְּשֵׁם אוֹדִיגוֹב מֵת.

אֲבָל אוֹדִיגוֹב, אוֹדִיגוֹב, לֹא דַּי בְּקִרְקוּשׁ הַמַּחְבֵּט הָרוּסִי
כְּדֵי לַעֲצֹר אוֹתִי מִלַּעֲצֹר לִקְרֹא וּלְגָרֵד
                  (בַּעֲדִינוּת)
בְּרֶגֶל
             שְׂמאֹל,
                              (שָׁם,
          בָּעָקֵב)
כִּי חָשַׁבְתִּי (חָה חָה)
       שֶׁהָיָה שָׁם

          זְבוּב.

בַּסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה יֵשׁ זְבוּבִים הַרְבֵּה, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת), וּלְכָל הַצַּלָּקוֹת מִתְיַחֲסִים כְּאֶל פְּצִיעוֹת-מִלְחָמָה, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת), וְאַחֲרֵי בְּדִיקָה מְזֻיֶּנֶת גִּלִּיתִי, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת): לֹא הָיָה שָׁם זְבוּב אוֹ פַּרְעוֹשׁ אוֹ כִּנָּה אוֹ חֶרֶק אוֹ מַזִּיק אַחֵר, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת); וְעַכְשָׁו שֶׁיָּדַעְתִּי שֶׁהָיָה זֶה רַק פֶּרֶצְטֵרוּף וְ/אוֹ פָּרָנוֹיָה רִגְעִי/ת (הַגֵּרוּד שֶׁלֹּא הָיָה; הַ"פְּסִיכוֹלוֹגִי" כְּלוֹמַר) אָז יֵשׁ קִרְקוּשׁ הַמַּחְבֵּט הָרוּסִי דֵּי חֹזֶק וְדָם וְאוֹדִיגוֹב הַמֵּת יֵשׁ בּוֹ יוֹתֵר מֵחֹזֶק וְדָם יֵשׁ בּוֹ צִבְיוֹן שֶׁנִּצְרַח בּוֹזְמַנִּית ע"י שִׁשִּׁים אוֹדִיגוֹבִימֵתִים בָּעוֹלָם וְהַכֹּחַ הַזֶּה עוֹלֶה דֶּרֶךְ עֲמוּד הַשִּׁדְרָה מַחְלִיק אֶל הַמֹּחַ וְהוֹפֵךְ לְעִסָּה אֲפוֹרָה וּפוֹקֵד עַל הָרָצוֹן לִפְקֹד עַל הַיָּדַיִם לְהָרִים אֶת הָעִתּוֹן בַּחֲזָרָה אֶל חֵיקִי וַאֲנִי מַמְשִׁיךְ וּמִתְפָּעֵל מְאֹד מִן הָרֶטוֹרִיקָה הָאָנָה פּוֹלִיטְקוֹבְסְקִית:

בְּ-28 בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 2000, יְלִיד 1964, עָלָה עַל מוֹקֵשׁ בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 כַּאֲשֶׁר חִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלוֹ בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי שֶׁל חַנָקָלֶה אֵזוֹר גְּרוֹזְנִי.

הָיָה לוֹ שֵׁם, אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת). הוֹרָיו קָרְאוּ בּוֹ בְּיוֹם הִוָּלְדוֹ לְאַחַר שֶׁנִּקּוּ בִּסְמַרְטוּט שֶׁהָיָה מִכְנָס אֶת הַדָּם, הַשִּׁלְיָה, וְחָתְכוּ הַטַּבּוּר (הָעָרְלָה לֹא חָתְכוּ מִפְּנֵי שֶׁאֵין בַּחִתּוּךְ הִגָּיוֹן; כְּמוֹ לַחְתּוֹךְ אֶת אַחַת הַיָּדַיִם אוֹ רֶגֶל אוֹ אֹזֶן אוֹ עַיִן בִּשְׁבִיל מָה).
קָרְאוּ לוֹ אוֹמְזֶ'ב אוֹמְלֶט.

וְאִם הוּא לא הָיָה עוֹלֶה עַל הַמּוֹקֵשׁ בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 כְּשֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלּוֹ בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ מַה הוּא הָיָה עוֹשֶׂה, אוֹדִיגוֹב.

אֲנִי לֹא יָכוֹל לוֹמַר לְךָ (וְלֹא רַק מִשׁוּם שֶׁאַתָּה מֵת)
שֶׁהוּא הָיָה יָכוֹל לְהַקְפִּיץ קְצִיצוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס
בְּאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס
לְבַד מִסֶּקְטוֹר אֵף-1 בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי שֶׁל חַנָקָלֶה (שֶׁאֵין בּוֹ סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס)
כְּשֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלוֹ בְּאֵזוֹר גְּרוֹזְנִי, לֹא בִּשְׁבִיל לְטַגֵּן אוֹתָהּ לְמַעַן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
אֲבָל אוֹמְזֶ'ב מֵעוֹלָם לֹא עָבַד בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
וְאֶתְפַּלֵּא אִם אֵי פַּעַם אָכַל בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
וְאוֹמְזֶ'ב לֹא יָדַע בִּכְלָל מַזֶּה מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס.
הוּא פֻּזָּר בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 וְאֶת הַפָּרָה שֶׁלּוֹ אָכְלָה הַיְּחִידָה הָרוּסִית שֶׁחִשְׁמְלָה אֶת אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת) בְּקָרוֹן וְיָרְתָה בּוֹ.

וּבְתוֹךְ חָמֵשׁ-שֵׁשׁ שָׁנִים בְּסוֹף
הַקַּיִץ שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת תָּסִיר אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה אָבָק מִן הַפּוֹלִיצֶר שֶׁעַל הַמַּדָּף וְתָּשִׁיר שִׁירִימוֹדֶרְנִיִּים שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאֵין בָּהֶם כְּלוּם וּבְמָקוֹם אַחֵר קְבוּצַת חֲבֵרִים יוֹצְאֵי צָבָא יֹאכְלוּ פָּרָה מְשֻמֶּרֶת (שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס)
יְסַפְּרוּ בְּדִיחָה וְאֶחָד מֵהֵם יִבְכֶּה
כִּי סָבָתוֹ חוֹלָה וְהִיא תָּמוּת
וּבָחוּרִים טוֹבִים כְּמוֹ שֶׁהֵם, הָיוּ אּתּוֹ בְּאֵשׁ וּמַיִם צֶ'צֶ'נִים
יַגִּידוּ לוֹ מַה קָּרָה מַה קָּרָה וְהוּא יַגִּיד
סָבָתִי חוֹלָה
וְהִיא תָּמוּת
וְעַל הַקֶּבֶר שֶׁלָּה אֲנִי אֶכְתֹּב שֶׁאָהַבְתִּי אוֹתָהּ אֲנִי אֶכְתֹּב
אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָך אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה           וְהַבְּכִי פָּסַק
וְהַפָּרָה הַמְּשֻׁמֶּרֶת עוֹשָׂה דַּרְכָּהּ בְּמַעֲרֶכֶת הַעִכּוּל הָרוּסִית.

[אוגוסט 2001]

  • בעז
    איזה קטע בדיוק חשבתי על השיר הזה כשכתבתי את זה. ראיתי שלשום שוב את הסרט של סקורסזה על דילן (היה בטלויזיה ואמרתי רק נציץ..:) וכמו בפעמיים שעברו אחרי שאני רואה את הסרט הזה החיבור שעושה דילן בין השירה למוזיקה מעורר השראה
  • תודה בעז. גם על העניין הדילני לא חשבתי, אבל אולי אפשר לעשות איזה מאש-אפ עם "World War Three" שלו.
  • כן, כך נכתב השיר במקור, לפני חמש שנים. ורק עכשיו, כשהפנית את תשומת לבי, שמתי לב לדבר הזה. יא אללה; באמת מעביר רעד.
  • בן ורד
    שאלה פשוטה:

    האם השיר לעיל הוא השיר המקורי והוא מפורסם כעת כפי שנכתב לפני חמש שנים?

    כלומר, גם המשפט "וּבְתוֹךְ חָמֵשׁ-שֵׁשׁ שָׁנִים בְּסוֹף
    הַקַּיִץ שֶׁל הַמֵּאָה הָעֶשְׂרִים וְאַחַת תָּסִיר אָנָה פּוֹלִיטָקוֹבְסְקָיָה אָבָק מִן הַפּוֹלִיצֶר שֶׁעַל הַמַּדָּף וְתָּשִׁיר..." ?

    אם כן, כולי רעד וצמרמורת.
blog comments powered by Disqus