הפנקס הפתוח

ראיון עם איש האקדמיה

31 באוגוסט

View Comments

לעיתון העיר מצורף השבוע "עכבר סטודנטים" בעריכת דנה רוטשילד, ובו אני משתתף בכמה טקסטים. החביב עלי הוא ראיון עם איש האקדמיה:

אחת האגדות באקדמיה היא שמרצים שונאים את הסטודנטים ומעדיפים את המחקר. אמת?
מרצה צעיר ולא מוכשר אמר לי פעם, בטעות, משפט יפה – האמת לא צריכה הקדמות. ובכל זאת אני מקדים עכשיו בסיפור על מה שהמרצה ההוא, מאסטראנט די מלוקק, אמר לי. ולמה? אני אגיד לך למה: למה בגלל שאתם, הצעירים, לא תבינו את האמת גם אם ישווקו אותה עם פורנו. אתם מכורים להקדמות. זה לא שאתם לא רוצים את האמת, אתם לא צריכים אותה. בשביל מה האמת כשיש לך את ההקדמה לאמת? ובאמת, אני חייב לומר לך, מעטים הדברים שעושים לי בחילה, וזה – תרבות ההקדמות הזו שצמחה בין כתלי האוניברסיטה הזו, שאני אוהב – מעוררת בי בחילה.

אם היתה לך אפשרות, היית עדיין בוחר באקדמיה?
אם היתה לי מכונת זמן, ויש לי עמיתים במדעים מדוייקים שעובדים על טיוטות בנושא, הייתי נוסע אחורה ודופק לעצמי משהו כבד בראש וצורח עלי: תתרחק מהאקדמיה, תעשה ביזנס. אני קורא דה-מרקר. אני באינטרנט. אני רואה כמה כסף הולך על ג'אנק, על אוויר, בשעה שהאקדמיה לא נושמת. בשנה האחרונה טסתי פעמיים לחו"ל. פעמיים! אני זוכר תקופות שהתעוררתי ואמרתי לעצמי "אחח! הקמפוס הפינלנדי!" רק כדי לגלות שאני בשבדיה. כנסים זה אחד הבונוסים הגדולים. אם יש שאני מעדיף על מחקר – זה כנס.

יצא לך "לגדל" סטודנטים מבריקים?
אם הייתי מוצא אותם הייתי מבריח אותם מפה. למזלם, עדיין לא מצאתי אף סטודנט מבריק.

מה החלק החביב עליך, בתור איש הוראה?
אחד התחביבים שלי, אני צוחק על זה עכשיו כשאני נזכר בזה, הוא לקלל סטודנטים בלי שהם יודעים שאני מקלל אותם. פשוט בכיתה אני משתדל משחיל כל מיני משפטים, בלאטינית, שהם בעצם קללות. כך אמרתי, ממש השבוע, לסטודנטית מרגיזה במיוחד, בטון רציני, של "מרצה", אמרתי לה תשמעי, כך מונטיין מצטט את פרא אנג'ליקו: "פבריקה דיאם לופה". בעיני העגל שלה ראיתי שהיא רוצה למות, ואז היא שאלה איך מאייתים פבריקה. אייתתי בסבלנות – פ' ב' ר' י' ק' ה' – בלי לספר לה שהמשפט הזה בעצם אומר "בואי תעשי לי את היום, זונה". כך לפעמים אני צועק לעברם, לעבר עגלי המבחנים הטפשים שלי, "פוטואה טה איפסום!" או "גלובוס מאוס לאמבה!" שזה, בהתאמה, לך להזדיין, ולקק לי את הביצים. אני גם אוהב את המלה "קוּנוּס". בלאטינית זה כּוּס.

יש לך טיפים לסטודנטים היום?
מה שבאקדמיה לא מבינים זה שאו שאתה נולד עם זה או שאתה חתיכת נוטיוס הומו, כמו שאומרים בלאטינית, שזה ממזר לאב ידוע, להבדיל מ"ספיריוס", שזה ממזר לאב לא ידוע, אבל אני גולש. תשמעי: סטודנט, היום, במידה רבה, הוא אדיוט. אין לו תנאים, אין לו הבטחות, אין לו כסף ואין לו עתיד. הוא מגיע לאוניברסיטה לשלוש, ארבע שנים, יושב, עובר כיתות, עובר נושאים, סופג את כל מה שהוא לא צריך לדעת, ויוצא עם חתיכת נייר. אם היית אומרת לי, שוּלי, יש גם כנסים, יש גם טיסות לחוץ לארץ, יש קבע, הייתי אומר לך תקשיבי לוּפּה, אין. אין משום שאני כבר לקחתי. אז את באה ואומרת לי יש כשאין? אין! אל תגידי יש! או שאתה נולד עם זה או שאתה לא נולד עם זה. אם נולדת עם זה, תמות עם זה, ואין שום דבר לעשות עם זה. אני נולדתי עם זה. את, כמו שאני רואה אותך ככה, מצמצת שאמרתי מונטיין. לא נראה לי שנולדת עם זה. גם את תמותי. אבל בלי זה.