הפנקס הפתוח

בתוכם היו גביעים.
עשרות גביעים.
המון גביעים.
גביעים מכסף. גביעים מזהב.
גביעים גדולים וקטנים.
גביעים למקומות הראשונים
וגביעים למקומות השניים.
ואפילו גביעים למקומות אחרים.

הגביעים היו זרוקים אחד על השני.
בלי סדר.
הייתי חייב להתפלש בהם.
והתפלשתי.

היו שם גביעים ליחידים.
גביעים לתחרות קבוצות.
גביעים למשחקי קלפים.
גביעים לתחרויות אחרות.
אפילו היו שם
גביעים שבורים.

אחדים מהגביעים הוענקו
לנשים אלופות
אחדים הוענקו
לנשים בינוניות
שהגיעו למקומות בינוניים
ובכל זאת הגיע להן גביע.

כמה גביעים הוענקו בשנות השמונים
וגביעים אחרים הוענקו מאוחר יותר
בשנות התשעים
אף גביע לא הוענק
בשנת אלפיים
לא ראיתי אחד כזה שם.

פתאום הופיעה שם ילדה אחת
ושאלה מי זורק כל כך הרבה גביעים
אמרתי לה שדברים מוזרים
קורים בעולם
והיא אמרה נכון.

היא בררה בין הגביעים
ובחנה כמה מהם מקרוב
והתקשתה לבחור
איזה מהם היא אוהבת במיוחד
וכשבחרה לעצמה גביע
והעניקה אותו לעצמה.

ואז היא שאלה
אם אפשר לקחת את הגביע הזה
ואמרתי לה
את יכולה לקחת את הכל
אני לא אמלא את הבית שלי
בגביעים. היא אמרה.

מצאתי גביע מוזר
קטן מדי בשביל להיות גביע
ובכל זאת גביע.
איזה גביע קטן
היא אמרה.

כשבידיה היו שלושה גביעים
נפרדה לשלום והלכה משם.