הפנקס הפתוח

זהירות: גלובוס מתלקח

10 באוקטובר

View Comments

הבורסה והגלובוס
גם השנה הפכו שדרות רוטשילד לגלריה לאמנות גרועה, הפעם באווירה גלובאלית: כדור הארץ – גלובוסים! היזם מאחורי עשרות כדורי הלכת האינפנטיליים שהוצבו בשדרות היא הבורסה לניירות ערך. הם קוראים לזה מיצב ולמיצב הזה הם קוראים "שער לעולם". אפשר לדבר על תרבות הווריאציות הכוכב-נולדית הישראלית, תרבות שרואה ב"אמנות" את אותו הדבר מבוצע שוב ושוב, באופן כמעט זהה, עם טוויסט קלישאתי. אותו גלובוס שמשוכתב שוב ושוב ושוב בחוסר דמיון ומוצב שוב ושוב ושוב בחוסר דמיון ואמור לספק לנו תחושה "אמנותית", כי מישהו תקע צינור פלסטיק בגלובוס צבוע בגואש. אבל בשביל מה.

האמן. צילום: וויקיפדיה

השור והמשטרה
לפני כשנתיים, ב-15 בדצמבר 2005, פירסם רונן אידלמן, עורך אתר מארב, תמונות של שור בוער. זה היה אחד מהשוורים המזעזעים שקישטו את שדרות רוטשילד במסגרת חיבת עיריית תל-אביב לאמנות גרועה. כחודשיים לאחר מכן פשטו שלושה בלשי משטרה ממרחב ירקון על ביתו של אידלמן, החרימו את המחשב, ציוד נוסף, והתלוננו באזניו שיש בארץ "יותר מדי דמוקרטיה", כלשונם.

מאטיס ומטף
האמן רוני בן-צבי, שמשתתף בתערוכת הגלובוסים, מציג בשדרות את הגלובוס שלו, "בסגנון מאטיס". רחוק מוואו, אבל זה לא העניין. העניין הוא בזה שמתחת לגלובוס שלו מסתתר מטף.

צילום: ת"ל

מצפון ומצית
אפשר לומר שבן-צבי הוא אולי האמן היחידי בתערוכה הזו שמציג איזשהו פן מצפוני. הוא יודע שהעבודות האלה ראויות להצתה. אבל מצד שני, בתור אמן, הוא חייב להשתתף. מצד שלישי, הוא לא חייב כלום – הוא אמן, ואמנים, כידוע, הם הם. מצד רביעי, בן-צבי לא רוצה שישרפו לו את העבודה, אם אפשר לקרוא כך לגלובוס המצועצע הזה. אבל בשורה התחתונה: מטף יש.


צילום: ת"ל

ברברי ודפוק
הצתת השור היתה מעשה ברברי ודפוק, אבל אנושי. כי יש גבול לזוועה. הפרסום של אידלמן היה מעשה יומיומי וחסר חשיבות. הוא פרסם את התמונות בתור עיתונאי, ושמר על חסיון מקורותיו. זה קורה כל יום, ואין פה אומץ מיוחד. הוא לא לקח צד, לא שיבח ולא גינה. ואם אני זוכר נכון, גדולת הפרסום, בזמנו, היתה בזה שזה היה הפרסום הראשון, ואולי היחיד (עד לפשיטה על ביתו של אידלמן) של ההצתה. אם אני זוכר נכון.

השגריר הרגיש
מעניין אם בלשי משטרה פשטו על ביתו של שגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, שחיסל ממוקדות עבודת אמנות שלא מצאה חן בעיניו לא מבחינה אמנותית, אלא פשוט כי היתה סמולנית מדי.

The Long and Winding Arie
מעניין שבין שגרירי ישראל בשבדיה אפשר להזכיר את הצייר אריה ארוך, שלו היה מציג את עבודותיו בשבדיה של צבי מזאל, בוודאי היה זוכה לטפיחה על השכם, לא משום שהוא חורט על הבד בגב המכחול, אלא משום שהוא יהודי. וגם: מעניין אם רוני בן-צבי באמת חושב שעבודתו ראויה להצתה. ובמידה שכן – שאלה היפותטית לחלוטין – אם יצית אותה, בסביבה מבוקרת, ובהכרה מלאה – האם אז יפשטו בלשי משטרת תל-אביב על ביתו?

עבודה של ארוך. איפה הגלובוס?

התקווה והכסף
אני מקווה שאיש לא יפשוט על איש. אני מקווה שהעבודות האלה יעלמו. אני מקווה שאיש לא יצית אותן. אני מקווה שהבורסה לניירות ערך תתמוטט. אני מקווה שרגע לפני אמכור את ניירות הערך שברשותי. אני מקווה שיש ברשותי ניירות ערך.

הדיסקליימר והצמח
הערה: אני מתחייב בזאת שלהבדיל משגריר ישראל בשבדיה צבי מזאל, מעולם לא גרמתי נזק לאף יצירת אמנות, ואין בכוונתי לגרום נזק לשום יצירת אמנות, איומה/סמולנית/שולתתת ככל שתהיה. נא לא לפשוט על ביתי. ובטח שלא להחרים את המחשב. את המחשב?! או כדברי ראש הממשלה לשעבר, אריאל שרון: אתם השתגעתם?

[נ"ב אכזרי:]
מישהו שם לב לאירוניה הדקה בין המוניטין של שרון בשתילה ובין מצבו כצמח? מוסר השכל: אתה קוצר את מה שאתה זורע. חִי.

עדכון: מסתבר שאחד הגלובוסים כבר הוצת. צ'יקי מדווח בבלוגו. (תודה רונן)