ערוץ התרבות של ynet מציג: אין לנו עורכים טובים, אבל אנחנו יודעים שזיונים עושים רייטינג. תראו אותנו, עכשיו כנסו כנסו
11 באוקטובר
ynet, יהודה ויזן, ספרות, קוקאין View Comments
איפה העורכים, אני שואל. איפה הם? איפה יש מישהו באינטרנט הזה שעורך, לעזאזל? מקצץ, מוריד, דוחה. אומר לכותב שמע – לא. לא. מנתק טלפונים. מנתק קשרים. דוחה חסרי כישרון. איפה יש עורך או עורכת באינטרנט שיגידו למישהו – אבל למישהו – בתחום הספרות שמע, בנאדם, זה חרא. זה חרא. זה לא עובד, זה לא עובר, זה לא כתוב טוב, זה לא מעניין, זו רפליקה מעייפת, זה חסר פואנטה, זו אוננות, זה נייפדרופינג, זה נאמר אלף פעם, זה לא לעניין. איפה יש אחד כזה? יופע נא מיד.
הטקסט המצחיק של יהודה ויזן ב-ynet תרבות, בו הוא טוען שהשירה הישראלית התעוררה לפני שנתיים (מפתיע, בדיוק התקופה שבה התחיל ויזן עצמו לפעול בתחום), אינו מטריד כמו עצם החלטת עורכת הערוץ לפרסם את הרשימה הזו. אני אומר החלטה ומודע לזה שההחלטה הזו נעשית עם יד קשורה מאחורי הגב בחבל שמחייב להביא רייטינג, והרשימה הזו הביאה רייטינג. המון תגובות יש שם. אבל גם עם יד מאחורי הגב עדיין נשארת יד אחת, ואפשר לערוך. לפחות קצת.
למעשה, המשותף לבחירת העורכת לפרסם את הטקסט ולכתיבת הטקסט עצמו היא חוסר המודעות של שניהם, ואולי מידה של חירשות. גם הטקסט הזה מגוחך (בגדול, הטיעון: השירה העברית חיה כי יש בה עניינים שמעלים את הרייטינג/ אני נגד רייטינג/ אני מפרסם ב-ynet), וגם עורכת הערוץ מפגינה ניתוק מוחלט מהסצנה הספרותית העכשווית ומההיסטוריה של ההתרחשויות בסצנה הזו בחמישים השנה האחרונות. כאילו ציפתה שויזן יקשט את ערוץ התרבות של האתר בהיסטריוגרפיה ברורה, חדה, חד משמעית.
האם הבעייתיות במשפט "בכתב העת הסוציאליסטי מעיין חגגו עוד גליון בהשקה חגיגית בלופט מפואר" חמקה מעיני עורכת התרבות של ynet? האם חמקה מעיני מישהו הקלישאה "פרוזה היא עבודה" [בשעה ששירה היא בדיוק הפוך מזה, זו הטענה]? או קלישאה כמו "הנסיך הקטן" הוא הכסית של היום (טענה שנשמעת לרוב מפי אלה שרוצים לחשוב על עצמם כיושבי כסית של פעם, רק היום)? ומה הקשר בין מפעליו הביורוקרטים-כלכליים של ביאליק ובין המסיבה הכאילו-סוציאליסטית האינסופית של משוררי תל-אביב? אז הוא הקים את בית הסופר, אותו בית הסופר שבתקציבו מעל פרופ' גבריאל מוקד, שהורשע לפני כמה שבועות במעילה ובהפרת אמונים. מוקד מוזכר בכתבה, אך האם עורכת ynet תרבות בחרה להשמיט את הלינק לידיעה הזו, או שפשוט בחרה להתעלם ממנה? כי מה? כי זה הורס את הקו הנקי של ויזן? כי זה לא קוק, זו מעילה? זה לא שירותים, זה בית הסופר?
ויזן מצטט את רולאן בארת': "ההיסטוריה היא היסטרית". אבל זו הכתיבה היחידה שויזן מכיר, לפחות בכל מה שקשור בכתיבת ההיסטוריה של הספרות: כתיבה היסטרית, כתיבת שמות, שרטוט קווים ישרים, ברורים, חדים, שאינם מייצרים שום תמונה, אלא פשוט נמשכים אל תוך עצמם, ולפתע אנו שמים לב שבכלל מצוייר פה עיגול, ומישהו מושך את העיפרון תקוע חזק בתוך הנייר, עוד סיבוב ועוד סיבוב ועוד סיבוב. מי יודע, אולי מצויירת פה צלוחית קוק.
אם אפשר, ואולי כגילוי נאות שגם אני חלק מהסצנה האיומה הזו, אצטט את עצמי:
יש לי סיפור.
מה זה סיפור
אייטם.
(מתוך: לורם איפסום)
עדכון [20:23]:
דרור בורשטיין על כתב העת 'עכשיו', על אלימות ועל רשימתו של ויזן