הפנקס הפתוח

אני רוצה לדבר (על ולטר בנימין)

15 באוקטובר

artlv08, ולטר בנימין, שוטטות View Comments

מבוא/ולטר בנימין

אני רוצה לדבר על ולטר בנימין. פעם קניתי ספר שלו. קראתי, תרגום לעברית. כשחשבתי מה להגיד פה, בערב הזה, על שוטטות, חשבתי על בנימין. הוא הרי דיבר על שוטטות. לאחד הספרים שלו אפילו קוראים "המשוטט". הוא אמר כמה דברים מעניינים. מאוד מעניינים. בכלל, לבנאדם היה כישרון. חשבתי: מה להגיד בערב הזה? מה להגיד על שוטטות? ובשביל מה? נזכרתי בדבר נוסף שכתב בנימין. משהו בסגנון "הדרך הכי טובה ליצור ספריה גדולה היא לא לקנות ספרים אלא לכתוב אותם". ואני זוכר שבאותו רגע חשבתי לעצמי שזה רעיון לא רע בכלל. בכל אופן, ככה אני חושב עכשיו, וזה מספיק. לכן החלטתי לשכוח מולטר בנימין ולדבר על משהו אחר לגמרי. אני רוצה לדבר על ולטר בנימין, אבל זה כל מה שיש לי להגיד עליו. וזה כל מה שהיה לי להגיד על ולטר בנימין.

ספוילר/עיר אפלה

רוצו לראות את הסרט "עיר אפלה". יש שם איזה עניין עם חייזרים שחטפו בני-אדם לחלל ובנו להם עיר ענקית שמרחפת על מנגנון טלפתי שמאפשר לחייזרים לבנות את כל העיר, כל לילה, מחדש, ובכוח המחשבה בלבד. מדי לילה כל תושבי העיר נרדמים במהלך טקס שמכונה Tuning, טקס טלפתי קבוע של החייזרים האולטרה מפותחים, שבו הם מרדימים את התושבים החטופים, משנים את חייהם על-ידי השתלת זכרונות סינתטיים, משנים את מיקומם בעיר המעבדה החללית, ומחזירים את הלילה לקדמותו. התושבים מתעוררים אל עוד לילה, ועוברים עוד לילה ועוד לילה וכך הלאה, כאילו כלום לא קרה בעיר המרחפת הזו שיש בה רק לילה, ואין ממנה יציאה. מסביב הכל חלל. – - – באחד הלילות מתעורר שפן ניסוי אנושי, אדם בשם ג'ון מרדוק, ולא חוזר לישון. לאט לאט מתבהרת לו התמונה: חייו נגנבו ממנו, הוא כלוא במעבדה ענקית ומשמש כעכבר ניסוי. החדשות הטובות הן שהוא הצליח לסגל לעצמו את כוח המחשבה הבורא יש-מאין של החייזרים. הוא מגלה שהוא יכול לשלוט בזמן ובמרחב באמצעות מחשבתו בלבד. במאבק באורך חצי סרט הוא מנצח את החייזרים, ומסיים את המאבק הגלקטי הזה בשוטטות אל תוך העיר ההרוסה. הוא מסתובב ברחובות, מעיר את בני האדם החטופים ומתקן את הכל במוחו. ג'ון מרדוק בורא אוקיינוס בחלל, את אותו אוקיינוס שכל כך אהב כשהיה ילד. ג'ון מרדוק בונה את העיירה Shell Beach, שעד כה לא היתה קיימת, אלא בזיכרון המושתל שלו. אין שום Shell Beach, בעצם, הוא יודע. אבל עכשיו היא ישנה. הוא משוטט ובורא עולם בצלמו. סרט גדול.

סוכות/סירוב לדרישה

בחג הסוכות אנו מצווים לארעי. סוכה. המטרה האלוהית: להכניס אותנו לפרופורציות. כן, הבית שלנו – שלנו. הדירה שלנו דירה. אבל לא שם אנו נמצאים. אנו נמצאים איפשהו לפני זה. בגוף. במחשבה. משהו יחיד. מן מקום מופשט שבו אנחנו לגמרי אנחנו. אנחנו עומדים בזמן ועומדים במרחב והכל נע ביציבות. אנחנו רואים את התמונה הגדולה. שטים ממקום למקום כי אלה הם חיינו, ואלה הם חיינו כי אלה החיים. פקודה: עכשיו, לחשוב על ארעיות. פקודה נוספת: לחשוב על המחשבה הזו ולחשוב על המחשבה המצֻווה. פקודה שלישית: עכשיו לא לחשוב. פקודה אחרונה: לחשוב על ארעיות. מה כל זה? פקודות מעצמי לעצמי. אני מקשיב להן ולא נענה.

חג/דיווח

חג שמח. אבל מה זה חג. ציון בזמן. ציון עתיק בזמן. ציון עתיק שמצווה לעמוד, להתבונן. הציווי לחוג. הציווי להיענות לעבר, שמדבר. ציווי לצוות על העתיד, שנענה. קודם דיברתי על "עיר אפלה". השמות של החייזרים בסרט מדהימים: מר ראש (=המוח הקולקטיבי), מר יד (=המוח המבצע), מר חלום (=המוח החולם). באותו אופן אפשר לחשוב על מר חג, נוסע הזמן שמצווה להתייצב ברגע נתון במקום נתון ולדווח: "חג". חג הוא דיווח בזמן שמזכיר לנו, בין השאר, לדווח בשנה הבאה. ברגע הנכון. לחוג. לנוע. להסתובב. לעמוד.
—סוף דיווח—

מדרש/הגזמה

אלוהים מצווה על אברם שוטטות: לך לך. בתמורה: אתן לך את הכל, לטוב ולרע. ברגע מסויים אלוהים מצווה על אברהם: קח את בנך. אברהם הלך, אברהם לקח, אברהם האמין. די ברור שהמלה "לך" מתארת תנועה. לך מחזיקה בתוכה מלים כמו "מקום", "תנועה", "פעולה". אבל מעניין לראות איך גם המלה "קח" מתארת איזשהו שדה מלים דומה. מתעוררות ממנה מלים כמו "אתה" (מקום), "הושט" (תנועה), "נתינה" (פעולה). מה כל זה אומר? אני באמת לא יודע. אבל זה מרגיש לי כמו משהו שאיכשהו קשור בשוטטות. אולי זה היה מוגזם. אבל מדי פעם צריך להגזים.

פה/תרגיל

אני הולך ברחוב והסלולרי מצפצף. סימן! אני מעמיד פנים שאני האדם היחיד בעולם. אני מושיט יד אל התיק, המכשיר אצלי. הצפצוף הזה אני מכיר אותו. מדי פעם זה קורה. הודעה. טקסט. סמס. חידה גדולה: מאיפה מגיעות ההודעות? מי שולח אותן? המסקנה: יש עוד אנשים בעולם. אני קורא: "איפה אתה?"; בשני אגודלי אני מתקתק "פה", והולך משם.

מכשירים/שיר מובן יחסית

המכשיר מכשיר את הפעולה.
האדם מכשיר את המכשיר.
הכשרות מכשירה את האמונה.
האמונה מכשירה את העצם.
העצם מכשיר את עצמו.
הוא בעצמוכשר.

המכשיר מציית לשלט
השלט מציית לאצבעותי
אצבעותי מצייתות לי
אני מציית לגחמה
וזה מה שאנחנו רואים
פה, היום.

המכשיר מובן לכל.
הכל מובן למכשיר.
מובן שהכל מכשיר.
מכשיר בכל מובן.
הכל מובן?
הכל מובן.

עוון/טוב עשו השוטרים

על פי סעיף 216 לחוק העונשין שוטטות תיחשב לעוון ודינה שישה חודשי מאסר. החוק מתאר בעיקר מקרים של פשיטת יד או שידול לפשיטת יד, אבל בסעיף קטן חמש מתואר אדם ה"משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכל בזמן ובנסיבות שיש בהם כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה". בשוטטות, אני מרגיש ככה, באמת, אין מטרה. ובעצם כל מטרה היא מטרה אסורה, ואם אינה אסורה היא בוודאי פסולה. לכן טוב עשו השוטרים. באמת כה לחי.

פינה/קנה מידה

ללכת בעיר. להכיר בקנה מידה. לא "לקחת ימינה", אלא ללכת צפונה. לא "לחזור" אלא להסתובב, לא "לעצור", אלא להשתהות. בשיר שתל-אביב אוהבת להתרברב בו (ולכן מדי שנה תולה אותו על עציה) כותב דוד אבידן טיוטה למהנדס העיר: "ולעיר אין ראשית ואין סוף. וכל המבואות חסומים". שלושה ו"וים. ולעיר, ואינסוף, וכל המבואות. ו-ו-ו, וזו העיר. לא תכנס אליה מאיילון. באיילון יש רק יציאה. תכנס דרך המבואות החסומים. מהרחוב, מחדר, מפינה. מקנה מידה שלך, ששירטת. כתוב שיר וכתוב בו את המבט ההנדסי שלך. אתה הלוא מהנדס. אתה פוסע ברחוב ואומר לעצמך דבר מה. ראית משהו. מצאת. אתה שם. זה שם. הכל שם. איזו מלה נפלאה: שם.

משאלה/שיר (לעב"ד)

תן לחירשים ללמדך שפתם
נוע עכשיו כאיילה אל תקפוץ
עכשיו מהגג אתה עומד על הקרקע
עכשיו אדם צעיר ואהבתו
עטופי גחלת עכשיו ממריאים
ממריאים עכשיו והאוויר הפתוח
הוטב.

הוקרא בערב על שוטטות תל-אביבית, שד' רוטשילד, ת"א