הפנקס הפתוח

ביאסת אותי, אבל יאללה.

אני מסכים שליכטש היה קבוצה אורחת בספרים, אבל חושב שגם לאור היה כזה. יש הבדל ענק בין לאור, שיבוא לכתוב במקום שאותו עורך ליכטש, לבין ליכטש שיבוא לכתוב במקום שבו כותב מדי פעם לאור. אבל הוויכוח הזה ארך מאוד, ובא לי לשמור על יחסים טובים עם ליכטש, אז בוא נוותר.

אם נרג יפרסם טור תגובה של לאור באותו היקף ובאותו מעמד כמו זה של ליכטש, האם זה יהפוך אותו לניטראלי ביחס ל? לדעתי, לא.

ולכן הסכמתי למה שכתבת בנוגע ל"להשאיר מקום טקסטואלי":לאור בנרג הוא בדיוק כמו ליכטש בספרים: קבוצה אורחת. הוא יתפקד שם כשור בחנות גאדג'טים (האמת, רק המחשבה על הטוקבקים בטור כזה גורמת לי להזיל ריר). אבל גם ליכטש היה קבוצה אורחת בספרים - ומה שלאור כתב הוא הטוקבק שמוכיח את זה.

כן, אבל מדובר בניטראליות ביחס ל. כלומר, מוסף ספרים הארץ הוא ניטראלי ביחס ללאור וליכטש. שהרי תומר לא יכול להתלונן על אפליה, את תגובתו הארוכה פרסמו גם כן.

באותו המובן שהבלוג הזה הוא לא מקום נייטראלי (ואפילו יותר - יש לו מודרטור).

לליאור: תשמע, לא הבנתי. בחיי. למה "ספרים" אינו מקום ניטראלי? באיזה מובן?

תשמע, איתמר, התגובה שלך חידדה לי נקודה שלא הבנתי לפני כן, וגרמה לי להעריך את ליכטש יותר (ועל הדרך - קודוס, בנאדם). באיזה עולם בדיוק אפשר להתייחס לתגובה של יצחק לאור ב"ספרים" כ"ויכוח שהתרחש על אדמה ניטראלית" (ולא, הכביכול לא לא מכביכל כאן באמת)? "אדמה ניטראלית" היא האדמה של החזקים. לכן, הדרך היחידה להיאבק באויב שתוקף ממנה היא לחשוף אותה ככזאת. וזה מה שליכטש עושה: הוא מראה שהארץ ספרים פתטי יותר מנרג (הטור של ליכטש לפחות משעשע – אם זה לא טאצ'דאון, לפחות אקסטרא פוינט), וששניהם פתטים יותר מאשר כל בלוג אינטליגנטי מצוי. בלוג לא מעמיד פנים שהוא לא בלוג (ולא משנה אם זה בלוג אישי או קולקטיבי).

"האם השארת לו מרחב טקסטואלי לתגובה"? לא. אבל אתה זוכר שאנחנו מדברים על כתבה בנרג? זה אפילו לא דוד מול גוליית. זה זניח. לא קיים. בקיצור, הדרך היחידה של ליכטש להפוך את זה לקרב הוגן היא להפוך את זה לקרב לא הוגן. עם בעיטה בביצים. או במילים אחרות - ליכטש מבחטן את לאור בצורה כל כך לא-אלגנטית שאפילו לאור היה מתפעל ממנה, אם הוא לא היה כזה רציני. או במלים עוד יותר אחרות – מה שברוך אמר (רק יותר פלצני)

מירי, דווקא היום לא בא לי להיטפל לסופר חשוב.
בעניין לאור, אני מפנה אותך לכאן:
http://www.notes.co.il/talila/7459.asp
התגובות האחרונות לפוסט.
נכון, זה תגובה לפוסט באינטרנט, וכמו שידידנו, מומחה התרבות הדיגיטלית, לימד אותנו, לא צריך לקחת את זה הכי ברצינות בעולם.
אבל האשמות כאלו קיימות, גם אם לא הוגשה תלונה, ושמעתי אותן ממקורות שונים.
ואני נוטה להאמין להן. עד כאן בעניין שיקוצותו של לאור.
בעניין שכטר, כדי להסביר, אני צריכה לקרוא שוב את המאמר, ולמצוא את הציטוטים הרלוונטיים וכל זה. ולא בא לי. (כן, אני יודעת שזה נשמע כמו התחמקות. ווט אבר).

אבל יש כאן נקודה חשובה אחרת: כאן זה המקום של תומר. אני יכולה להגזים ולהוציא דברים מהקשרם, ולצעוק ולנבל את הפה. אם תומר לא אוהב את זה, הוא יכול להעיף אותי מפה. אבל כאן לא חלים כללי אתיקה שכן חלים במקומות אחרים. ולכן, להגיד על לאור שהוא שיקוץ גדול בפנקס זה לא אותו דבר כמו שתומר יגכיח אותו בנרג'.

טועים אתם בהאשמיכם את ליכטש לבדו על כך שהוא שהשתמש בכוחו כעורך הערוץ.
מכתבו של לאור פורסם כיוון שחתום עליו יצחק לאור. אין זה משנה שהוא התבטא כאחרון הטוקבקיסטים - הוא ניצל את כח שמו המהולל על מנת שתגובתו תתפרסם. ספק אם פלמוני שהיה שולח את אותו הטקסט בדיוק היה זוכה לעבור את סלקציית עורך מדור ספרים.
על כן אני חושב שיש פה "פיטים" - כל אחד ניצל את כוחו בגבולות הסביר.
מי שהסריח הוא עורך מדור ספרים.

רב-רבאק. הלכתי לאוניברסיטה, ואתם פתחתם מועדון.

שני הסנט שלי:
אני לא בטוח ששיחה על גבולות הסאטירה היא לעניין כאן. אין לי גם ספק שחשבת על פרסום הכתבה/טור/סאטירה הללו, ושלא פרסמת אותן כשאתה מחכך ידיים בהנאה, ומלטף את החתול הפרסי הלבן על כורסת בוס.

הנקודה היא אחרת. השאלה היא האם לאור יכול להגיב עכשיו, באיזשהי דרך, למה שפרסמת? גם אם הוא יכול להגיב בנרג (ופה נשאל האם בכלל הוא חש שהוא יכול להגיב בנרג), האם השארת לו מקום טקסטואלי לתגובה? איך בכלל אפשר להגיב לטור/כתבה/סאטירה הללו באופן ענייני?

במלים אחרות, יכול עכשיו לאור להקדיש את כל הגיליון הבא של "מטעם" להגותו ופועלו של לכטש. הוא אפילו יוכל להרשות לך להגיב. זה עדיין לא היה בסדר.

במלים (שוב) אחרות, לקחת ויכוח שהתרחש על אדמה ניטראלית, כביכול, ומיקמת אותו בשדה זרים. זה לא (שוב) ראוי.

ולמירי, בעניין לאור: הוא שיקוץ, וכזה כנראה ישאר לנצח. זכור לי סיפור אחד עליו, מהסוג שהתרחש באמת. ובסיפור, סטודנטית צעירה העזה לשאול אותו בשיעור שאלה. ובהמשך הסיפור, במשך כל השיעורים הבאים, פנה לאור לסטודנטית בתום כל פסקת שיעור, ושאל בקול אם היא הבינה.

זה לא נכון שלא קראתי אותו. קראתי את הביקורת שלו על בן-הראש. זו היתה הפעם הראשונה. ושם הוא גידף אותי, שיבש עובדות, יצא נגד כל אורח החיים שלי, רמז שאני גזען, ואיזכר בלעג כתב עת שקרוב ללבי. מתוך כל זה שיבח סופר ומשורר מתוך סיבות שבעיני - שגויות.

ממה ששמעתי, מדובר באיש חד וחריף. למיטב הבנתי כתב דוקטורט בפילוסופיה. אני אפילו לא פוסל את העובדה שיכול להיות שמדובר באיש חביב. יחד עם זאת, לנוכח שמו, אני שומר לעצמי בקנאות את זכות הבחילה והחררה. אני מקווה שהדברים מובנים יותר כעת.

האמת, סטיתי מהעניין המרכזי, אבל כיון שמיטל דיברה על אתיקה פה, ובלי בעייה גידפה את השניים האלה בלי לנמק אני מסתייגת.
אני לא מבינה אותך תומר - אם באמת לא קראת כלום של שכטר, ומעולם לא דיברת איתו אז איך אתה יכול להגיד שהוא איש לא נעים, רק בגלל מה שכתב בהארץ? כמו שאמרתי אני חושבת שהוא טעה בגדול לגביך ועדיין הביקורת שלו לא חרגה מלגיטימיות של מבקר, כמו התגובה שלך בהארץ שהיתה עניינית. איכשהו זה לא קצת לא אחראי מצדך לכתוב איש לא נעים אם אתה לא מכיר אותו ולא קראת מילה אחת שלו. וכך גם עם מיטל.

מירי, כמו שכתבתי - אני לא שותף לאמירה הזו, "משוקצים". אני לא מכיר אף אחד מהם אישית. עם לאור יצא לי לדבר מעט באימייל, לפני כמה שנים, בתקופת הדג. גם אז הוא צעק ונמהר למסקנות שגויות.

את שכטר מעולם לא קראתי. את הטקסטים של לאור אני קורא מפעם לפעם בתרבוח וספרוח, ומדי פעם בעמוד המאמרים של הארץ. כשהוא אומר לאקאן אני חוטף חררה. לפעמים אין לי אלא להצטרף למחיאות הכפיים. לעולם לא אקח את הקורס שלו על חנוך לוין. מה שהוא עושה ללווין, עושה לי חררה. ב"מטעם" פורסמו כמה דברים נפלאים. אני חושש שאני לא נוצרי מספיק טוב כדי לעשות מנוי.

וזהו, בין חררה לחררה, זה כל מה שאני יכול לומר בעניין. לעת עתה.

מיטל,
את מוכנה להבהיר את עצמך? תסבירי לנו למה המאמר על המזרחיים ועל האשכנזים שככללו הוא מאמר טוב בעיניי אפילו שאני חושבת שתומר צודק בעניין העולם המקוון מוכיח שמדובר בנמושה קטנה, והאם את מכירה את לאור או שסתם בא לך להטפל לסופר חשוב? מה הסיפור?

אני מצטערת שתקעתי ל את הפנקס החביב. אני קוראת אותו בהנאה רבה :)

אני לא מכירה אותם אישית. אתה מכיר אותם?

ישבתי בסמינר אחד עם שכטר בתל אביב לפני הרבה שנים, אבל זו לא היכרות קרובה. קראתי דברים של שניהם. ואני לא רואה מה משוקץ בהם.
אני מסכימה איתך שהם לקחו פה את עניין הגזענות רחוק מדי.
לא נוח לי עם המשוקצים. בגלל מה? העניין הפוליטי? השפה?
טענת ששכטר לא הבין את מה שכתבת וזה נראה לי לגמרי לגיטימי. לא ראיתי שהוא ענה לך. אולי הוא חזר בו ואם ככה חבל שהוא לא כתב. גיכחת את לאור והעולם המקוון וגם זה לגיטימי.
אבל אם כבר מדברים על אתיקה, אני סבורה שלא רע היה אם לפחות היו כמה מילים כשאומרים משוקצים או לא האנשים הכי חביבים. אני יודעת שזה סאטירה אבל בכל אופן זה היה הופך את הדיון לרציני יותר, כי הרי גם הקוראים שלך רוצים לדעת מה העניין.

לפחות לאור זכה לתואר "שיקוץ גדול" בכבוד - אחרי מספר מקרים של קידום מלחכי פנכה, טענות על הטרדה מינית, התנהגות כוחנית ובהמית וגו'.
שכטר, יותר משיקוץ גדול הוא נמושה קטנה. ובתואר הזה אפשר לזכות גם רק בזכות אותה מסה על המזרחים והאשכנזים.

אם כן אנחנו כנראה לא מסכימים. שוב, אני לא מקבל את ה"ראוי" הזה בתור מדד לגיטימי לטור הסאטירי הזה (להבדיל מ"כתבה").

מירי - עכשיו, אחרי שסלחתי לך שהתגובה שלך תקעה לי את הפנקס והכניסה אותי להיסטריה עד שהתקשרתי לרן יניב הרטשטיין שבחשיבתו הצלולה הציל את המצב (תודה, רן), אבל זה בסדר, אז עכשיו שאני לא חושב שהם "שיקוצים גדולים".

אבל הם בהחלט לא האנשים הכי חביבים בעולם. מאחר ושניהם כותבים את עצמם, אני לא רואה סיבה להרחיב בעניין. לפחות לא בכתב.

מיטל ותומר, מה ההסכמה פה שלאור ושכטר הם שיקוצים גדולים בלי להגיד מילה למה? רק בלי שתקפו את תומר?
וזה אתי ככה? אפשר הסבר קטן?

(הערה: התגובה נערכה על ידי תומר בשל תקלה טכנית בפנקס)

אתה שמת לב מה קרה כאן?
הרבה מילים נאמרו, הרבה מטאפורות בוזבזו, רק כדי שנגיע בסוף לתחושה שניהלנו ויכוח ראוי והגענו להסכמה. אבל בעצם, אתה נשארת בעמדתך ואני נשארתי בעמדתי: אני טוענת שזו הייתה חריגה לא ראוייה, ואתה טוען שהייתה זו חריגה ראויה.
פלאי מדעי הרוח.

(אגב, אני לא יכולה שלא להיזכר בוויכוח ישן שלנו על דוד אבידן. שבאורח משונה משיק מאד לוויכוח הזה. אז טענת שחיבור מילים מועיל מאד לקידום השפה והפואטיקה, ואני טענתי שחיבור מילים כופה את דעתו של המשורר על הקורא. המר את המילים חיבור מילים וקורא בבמת אינטרנט ועורך, והרי לך אותו ויכוח ישן).

אני נוטה להסכים, עם הסתייגות חזקה, שאנסח אותה כהמשך לדברים שלך:

"...להזהר בכך במיוחד, מבלי לתת למערך החוקים להכתיב את התנהלות הביקורת, כלומר בעת ובעונה אחת להזהר, ולדעת לחרוג מהזהירות הזו".

א. אתה זה שהעלית את המטאפורה הזו :)
ב. אני מסכימה ומקבלת את העובדה שהמילה שלך אמינה. ולכן, אני לא באמת חוששת שנרג' יהפוך להיות כר ניגוח אישי שלך (או של עידוק).
ג. במילים קצרות, אני חושבת שהייתה זו בדיחה סרת טעם. לא בגלל תוכנה, אלא בגלל הבמה שעליה היא סופרה.
ד. אני חושבת שזו סרות טעם שעומדת לפתחה של עיתונאות אינטרנט יותר מאשר לפתחה של העיתונאות המקוונת. ולכן אני - וזה עניין של טעם, אני מניחה - חושבת שעיתונאות אינטרנט צריכה להיזהר בכך במיוחד.

[חששתי שניסחף לתוך המטאפורה הזו]

מצד אחד, כן. מצד שני - ופה נכנסת המלה שלי ועד כמה היא אמינה - לא. אני אמנם עורך הערוץ, וכותב הטור במגרש מס' 2, וככזה פרסמתי את הטקסט הזה. מתוך מודעות להיותי שחקן בשלושת המגרשים הללו עשיתי את זה.

אין ספק שכל הצדדים פה משיקים אחד לשני, אבל כמו שאמרתי - אני לא חושב שבסופו של דבר נעשה פה עוול. מקסימום סופרה פה בדיחה, שפרסום הפוסט בפנקס לקח אותה שלב אחד למעלה.

עצם העובדה שמדובר ברשת מאפשרת את המשחק שלי בשלושת המגרשים. אני רק יכול להבטיח שאני מנסה לשחק משחק אחראי.

נגיד את זה ככה: גולש מן השורה, כלומר רוב בני האדם, לא יכול להבין את הרבדים האחרים של ההתרחשות הזו במגרשים האחרים.

ואתה לא רואה שהעובדה שאתה השופט והכוון במגרש מספר 2 עוזרת לך להבקיע את הגול?

מגרש מס' 1:
שכטר כתב.
אני כתבתי.
לאור כתב.

מגרש מס' 2:
אני לוקח את לאור וכותב עליו בדיחה.

מגרש מס' 3:
אני לוקח את הבדיחה ומחזיר אותה למגרש מס' 1, אבל מתוך מגרש מס' 3. כך שמגרש מס' 2 נשאר סטרילי.

גול.

זה מסובך לי מדי.
תסביר לי בבקשה את סדר הפעולות והלנקוקים.
במשפטים קצרים, כדי שאני אבין.

איזה עוול יצרתי בטור הזה? להפך - לא לנקקתי לפנקס בחזרה, אלא למכתב המקורי ב"הארץ". הוספתי אחרכך קטע בדיוני, בדיחה, שהמשיכה את הדיון למקום אחר לגמרי וצחקה על האמירה של לאור בכל מה שנוגע למחשבים ("מומחה לתרבות הדיגיטלית"). זה בדיוק העניין: אני לא חושב שיצרתי עוול, אלא שהטור הזה השיק לעוול. ההתייחסות האישית ללאור נעשתה - ואני מודה שזה קצת סבוך - רק אחרי שהפוסט בפנקס פורסם, עם הכותרת "מעין תשובה לאיציק". ברגע שהתייחסתי לזה בבלוג כ"תשובה", זה קיבל את הבעייתיות שאת מצביעה עליה. אבל עד אותו רגע, זה יכול היה לעמוד לבד.

ה"עירפול" שאני מדבר עליו נוגע בדיוק במקום הזה. מה קורה כשעורך כותב טור סאטירי, מביט בשבע עיניים שלא נוצר פה עוול, ואז הולך לבלוג שלו, מרים עוול שקרה לו, מחבר אותו בלינק לטור הסאטירי, וקורא לזה "תשובה"?

אכן, מעורפל. אבל יחד עם זאת, הקפדתי על המלה "מעין", ועל הטקסט (we skipped the light fandago וכו') שיהיו מינוריים.

אה, ועוד משהו.
אני בטוחה שלא עשית את זה בלי לחשוב, או רק בגלל שזה הצחיק אותך, או בלי להיות מודע לבעייתיות.
אני לא מתווכחת על קיומן של פעולת חשיבה ואתיקה, אלא על התוצאות.

המילה הזו - עוול - היא בדיוק הבסיס לטענה שלי.
פרסום כתבתו של שכטר ופרסום תגובתו של לאור עשו לך עוול. כן, אני מסכימה לכך לחלוטין. (אגב, לא ציינתי קודם, אני מסכימה שלאור ושכטר הם שיקוצים גדולים, והאיש שנתן להם במה הוא גם לא נטול בעייתיות).
כעת נשאלת השאלה - איך למחות על העוול הזה? מגוון אמצעי תקשורת עומדים לרשותך.
ולטעמי, מה שאתה מכנה "הגבול המעורפל בין בלוג לכתבה" אמור להיות הרבה פחות מעורפל מאיך שאתה תופס אותו.
כי ברגע שאתה משתמש בנרג', אתה מוחה על העוול באמצעות יצירת עוול חדש. כן, זה כיף לשבור לערבים את הידיים והרגליים, אבל כנראה פחות אתי מלהכניס אותם לכלא או להעניש אותם בדרכים התואמות את החוק.

בתוך כל מערכת חוקים יש את החוקים שמאפשרים את החריגה מהמערכת הזו, והתעלמות מהם תהיה סגידה למערכת חוקים סגורה, שלא מאפשרת תנועה, התקדמות, ומבטלת, למעשה, את המטרה שלשמה הועמדו החוקים האלה מלכתחילה - מניעת עוול.

אני חושב שאת מפספסת פה משהו מאוד מהותי. הציטוט של לאור נעשה, כן, מתוך זה שהוא נגע לי יותר מציטוטים אחרים. הוא נגע לי יותר מדברים אחרים. אז מה עכשיו, תתלונני שערוץ "ירוק נושך" מתעסק בטבע, ולא בתאונות דרכים?

אני לא מניח מאחורי את "החוקים של העיתונות", ועל כך אין לי אלא לתת את המלה שלי. והמלה שלי אומרת כך: אני עושה את עבודתי עם יד על הדופק, ובודק ומודד, ומוחק ומחפש, וגם חורג - כשאני רואה לנכון - מהשיגרה.

החריגה הזו מהשיגרה אינה השיגרה עצמה, וכחריגה - היא נראתה לי אז, ונראית לי עכשיו, כדבר מה שאינו מעולל שום עוול. אלא להפך, פועל בתחום המעורפל שבין ה"בלוג" וה"כתבה" וה"ראוי" וה"לא ראוי", נכנס לשם ויוצא משם מבלי להפגע, וחשוב מכך - בלי לפגוע.

אני חושב שב"קבצים ואגדות" האחרון הצלחתי לומר דבר מה בצורה לא שגרתית יחסית, אך בצורה כזו שלא דרכה על איש. לא הכפשתי את שמו של לאור (כמו שהוא, אגב, עשה), ולא העללתי דבר. ציטטתי אותו, והשתמשתי בדבריו כדי להמשיך לבדיחה.

אנה אנו באים? אני מציע שהשאלה הזו תישאל על דברים מהותיים יותר, יומיומיים יותר. אלה שהמלה שהזכרתי קודם פורצת מתוכם. אזכיר אותה שוב: עוול.

כיוון שאני אחת מה"כמה אנשים" שהופיעו בתגובה של איתמר, אני אוסיף את הפני וחצי שלי.

אתיקה היא כן אוסף של חוקים, שנקבעו כדי להבטיח שמירת גבולות בין מקום פרטי לבין מקום ציבורי. כשאני קוראת את נרג', אני מניחה שהוא מונע משיקולי כסף. כשאני קוראת את הפנקס, אני מניחה שהוא נכתב משיקולי "מה מעניין את ליכטש".

כשאתה משתמש בנרג' כדי להגיד משהו שקשור אליך באופן אישי, אתה, לטעמי, עושה שימוש לא ראוי בכוח שיש לך כעורך הערוץ.
נכון, זו סאטירה.
נכון, לאור עשה פה משהו שמבהיר שהוא לא מבין מהי הרשת.
אבל אתה, כעורך ערוץ, לא אמור להתעסק עם זה. יש מספיק סאטירות לעשות, ומספיק עניינים לעסוק בהם ברשת.

ועם קשר רופף בלבד, המילה סאטירה אינה פותרת את כותבה מן הגבולות. לא כל פעם שאתה מניף אותה, אתה מניח מאחוריך את כל החוקים של העיתונאות.

במקרה הזה, מדובר בחריגה שהיא לשם השעשוע בלבד, ואולי לשם אמירה תרבותית כלשהי. אבל ברגע שזה חוקי, אז גם כשחבר שלי הוא גאידמק, אני יכולה לכתוב סאטירה על יריבו הפיננסי, ולצאת בסדר. ואנה אנו באים?

הערה לסבא: שים לב איך אתה מיומן יותר ברשת - אתה אומר "אני יודע איך לחפש", ובכך מעדיף את החיפוש על מציאת הפורנוגרפיה ברשת. עצם החיפוש, לפי דבריך, הוא הידע פה, ולא רק היכולת למצוא. ההבנה של "איך לחפש" כוללת בתוכה את המציאה, שהיא מובנת מאליה. כך שאתה אולי זקן, אבל אתה לא נכנס בקבוצה הזקנה שאליה התכוונתי. למעשה, יש לי תחושה לא-עמומה שאתה מכיר בקיומה של הקבוצה הזו בדיוק כמוני.

Good for you, ol' man! Good for you!

אני גם זקן אבל אני ממש יודע איך לחפש פורנוגרפיה באינטרנט.

נ"ב 1. אינטאיטית = אינטואיטיבית.
נ"ב 2. רס"ס - לצערי אין. במהרה בימינו!

אני לא מסכים. זו לא "כתבה סאטירית". זה מדור סאטירי. זו סאטירה. ההבדלים שאתה מעמיד בין "כתבה", "כתבה סאטירית" ו"בלוג", וגם המושג "גילוי נאות", הם נחמדים, אבל אינם תופשים את המדור הזה במלואו. מה ההבדל בין "אפעס" ובין בלוג סאטירה פוליטית?

לא זאת בלבד, אלא שאני גם לא מסכים לגבי ה"לא ראוי" החוזר ונשנה שלך. מה ש"ראוי" או "לא ראוי" אינו נקבע על ידי שורה של חוקים, אלא על ידי התנהלות לאור נסיבות. עיתונות אחראית תפרסם את עדותה של גלאט-ברקוביץ', ותחשוף את פרשת סיריל קרן. האם האמצעים שננקטו פה הם "אתיים"? לפחות לגבי ברקוביץ', בית המשפט סבור שלא. אבל כולנו מזמזמים את המנון זכות-הציבור וכו'.

כך גם מדור סאטירה. ברגע שסאטירה תוגבל ל"גילויים נאותים" ולשורה של חוקים, היא תאבד משהו קריטי למהותה - היכולת לחרוג מסדר היום ולהשליך עליו. במקרה הזה, מדובר בסאטירה מאוד רכה - סאטירה על חוסר היכולת של ציבור "זקן" (לצד שלל ציבור אחר) להבין את הרשת בצורה אינטואיטית, ועל השימוש במעמד (מבקר, עורכים, עיתונאים, מנהלים וכו') כדי לקבע את תודעת ההמונים כלפי הרשת בשלב מוגבל, בשלב שאינו יכול לתת לרשת לפרוח, ואינו יכול לתת לה לפרוץ.

במקרה המסויים הזה, לאור גיחגך על עצם הביטוי "מומחה לתרבות הדיגיטלית" (שים לב לה"א הידיעה לפני ה-דיגיטלית). אני חושב שזה ראוי להתייחסות. וכך עשיתי.

לכן, אני לא מסכים שזה היה "לא ראוי". סבוך, כן. אבל לסבך הזה, השבח לאל, יש פתרון.

אה, ותגיד - יש RSS לערוץ שלך בנרג?

אל תבין אותי לא נכון. באמת אהבתי את הכתבה. אבל כתבה, גם סאטירית, אינה בלוג, וגם הגילוי הנאות לא הופך את זה לראוי יותר. אני לא חושב שהפכת לרשערשת, אבל זה לא היה במקום.

ובעניין התמונה - ת'שמע, אם כבר העלית את הכתבה הזו, לוותר על התמונה המשוכפלת היה סתם חבל. אם כבר לא ראוי, אז כמו שצריך. :)

נ"ב, איתמר: לעניין התמונה: באמת לא היו לי תמונות אחרות לשים במדור השבוע, כך ששכפול דיוקנו של איציק נראה באותו רגע כמו הדבר הנכון לעשות. וגם, באופן בלתי מוסבר, זה ממש הצחיק אותי.

תודה, לואיס.

איתמר, כמובן שחשבתי על מה שאתה מעלה פה. להגנתי, אני יכול לומר שני דברים: האחד - מדובר במדור סאטירה. השני - הציטוט המדובר של לאור אמנם נגע לי, אבל הוא גם היה פרודיה על שיח הרשת. לכן מצא את דרכו לשם. בדיוק כמו שהייתי כותב כתבה ואחרי זה מפנה אליה בבלוג, כך עשיתי עם הטור. כמובן - יש פה את ערך הניגוח. אבל גם בכתבות שכותבים על ההסתדרות, או כשמראיינים איזו דמות משוקצת אחרת במסגרת עיתונאית, יש מקום לניגוח אישי, ולנימה הכללית של הכתב.

אהבתי את ה"עולם ההופכי". יופי של טיעון.

אני דווקא אהבתי את הבדיחה. מאוד. היא היתה מצחיקה. מאוד. במיוחד כיתוב התמונה. ולא אהבתי את התגובה של לאור. "מאוד" פה לא יהיה תיאור הולם. לאור הוא שיקוץ, ואין לי דברים טובים לומר עליו.

אבל: כשהלכתי משועשע מהבדיחה, אמרו לי כמה אנשים שזה לא אתי, מה שעשית, ואני חושב שהם צודקים לגמרי. השתמשת ב-nrg כבמה להתנגחות אישית בלאור, וזה לא ראוי, לדעתי. זה היה מצחיק, וכתוב יותר מהיטב, אבל עדיף היה בבלוג או ב"ספרים".

מצד שני, זה באמת היה מצחיק.

אתה כמובן צודק. מצד שני - קשה.

תומר, למה להתייחס?
לאור סופר גדול ואיש עצבני, ושכטר להגיד את האמת לא שמעתי את השם שלו אפילו, ובוא נאמר אם לשפוט לפי הרשימה שלו בספרים, זה לא ברור לו מה הוא רוצה להגיד. לא הבין המסכן כמו שכתבת את הרשת. עזוב זה.

האמת שחשבתי על זה ברצינות, בזמנו. בסופו של דבר, ב"מטעם" יש חומרים מעולים. עכשיו, כמובן, קצת קשה לי לתרום 200 ש"ח למפעל הזה. אני משער שאפשר להבין. בכל זאת, צריך לחסוך. לא קל לנהל חיים כפולים. מצד אחד להשתלח בבן הראש ומצד שני להתחזות ל"מומחה לתרבות הדיגיטלית". זה זמן. זה כסף. ועוד מה מסתבר, שמרגלית מצאה את השירים. כלומר השירים לא אבדו ב"מעבר קבצים" כלל וכלל, כפי שהובטח! - אוי אוי. החיים הכפולים האלה עוד יהרסו אותי.

האמת, לכמה רגעים חשבתי לעשות מנוי רק כדי שיתפוצצו שם מכעס בכל פעם שיאלצו לכתוב את שמי על המעטפה. אבל רבאק, מאתיים ש"ח. אקרא בחנות.

עשית מנוי?

ואם אנחנו כבר מזכירים את העניין הקטן הזה, אולי כדאי להזכיר שהאישור על קבלת השירים, כחודש לאחר שליחתם, היה משהו בנוסח: "תודה ששלחת. מנוי, כבר עשית?". רדיקלי משהו-משהו.

אוי, סליחה - בלשית! אני כזה דכאן לפעמים. או שאומרים "דוכאן"? בכל אופן, "דכאני" נשמע ממש מצחיק. טינאייג'רי, נכון? וגם לא לגמרי הבנתי את ה"נראה אותך מפרסם את זה" - הנה, זה פורסם. אבל אולי זה רק הדכאנות של "המומחה לתרבות הדיגיטלית" שאני מתיימר להיות, במקום לתת לעצמי "לשקוע בים הטוקבקיסטים". תשאלי את העורך שלך. הוא יאשר את הדברים. הוא לא דוכאן. הוא רק מאבד שירים ב"העברות קבצים". כמה דכאוּני.

איזה בלש. אני מודה באשמה. המחזור "אני אוי" לא פורסם משום שבמערכת "מטעם" איבדו את השירים. או כלשונם "השירים שלך אבדו במהלך העברת קבצים". אלוהים יודע מה זה העברת קבצים. הם ביקשו שאשלח שוב, החלטתי שלא לשלוח. ה"אמת" על ה"לכלוך" שלי אינה נסתרת. מספיק לקרוא את המכתב של לאור (שאני משער שקראת) כדי להבין את הטינופת הזו שלי. איכסה פיכסה, באלאביכסה

(מתוך קץ המאפרה האשכנזית, מאת צ'רלס בוסהלו)

נראה אותך מפרסם את זה: עברתי על החורמים של מטעם. שלחת לשם סיפורים שלך, או שירים, לא זוכרת, ולא התקבלת. זו האמת על הלכלוך שלך

דווקא מעניין הוויכוח הזה. אבל תומר צודק לגמרי, בשביל מה להתייחס לשני האנשים האלימים והמגוחכים האלה. שניהם לא יותר מבדיחה גרועה וחולפת.

אני דווקא חיבבתי את העקצוץ נגד לאור, שאומר "זוהי המדיה הרשתית, יש לי מה לומר בה", אבל התמונה של לאור באמת היא פגם אסתטי.

לאור מתנהג כטרול כשעיתון "הארץ" הוא הפורום שלו. הדפסת דבריו של לאור נועדו להמחיש את האבסורד שבו הוא אומר זאת. אין לו הבנה במדיה והוא לא הבין בדיחה שדווקא אותי הצחיקה לא מעט.

כל הניפוח של בדיחה אחת לא רעה בכלל יוצא כאן מגדר העניין.

אין לי חשק להגיב ברצינות לדברים שלאור כתב, משום שהם מטופשים, ולא מחוברים למציאות. חלקם אפילו הומצאו דמיוניים לחלוטין. פרסום המכתב של לאור הוא בדיחה, וכבדיחה - אני מוכן להתייחס לזה. וכך עשיתי. מה אומר? "אני לא גזען"? "אני לא מנהל חיים כפולים"? "אני כן מבין בתרבות דיגיטלית"? נו, באמת.

מה שמצחיק בתגובה שלך, אגב, הוא שאת מצפה שאני אתייחס לדברים של שכטר ולאור כמו שאת רוצה שאתייחס אליהם. מה לך פה ומה לך אצלי? התייחסי אליהם בעצמך.

התגובות של שכטר ושל לאור אלימות, אבל התגובה שלך לאלימות היא די פתטית. זו באמת "מעין" תשובה. מה זה "מעין"? אם יש לך תשובה, תשיב! אם לא, אל תשיב. אבל "מעין", זה התחמקות, התחכמות, כלומר התבזות. גם התשובה שלך לשכטר היתה "מעין" תשובה. להגיד "רק התבדחתי" ו"הוא לא מבין את הרשת" זה גם "מעין" תשובה, נסיונות לא מכובדים לא לעסוק בעיקר.

אני כבר לא מדברת על הדפסת התמונה של יצחק כמה פעמים. גם זו התחכמות שמכסה על זה שאין לך מה לומר לגופו של העניין (לא משנה "מי צודק"). מה עשית? ציטטת את דבריו כאילו בזה אמרת משהו, ולעגת עם התמונה כפול 6-7.

כמובן, ידיד, כמובן. עוד מיזם משורת Love and Peace, Love and Peace, Love and Don't Piss me off.

זה בא גם בגרסא עם אקורדיון גותי?

[אתה תמיד מושחז אחרי התקפות]

זה על צבע העור של לאור?
(שהוא לא מוציא לאור, אלא יצחק לאור)