הרחב, צמצם, סגור: משל בתמונות או: ווינדוס, בזק וגסיסת השירות הציבורי (צולם בתל-אביב)

View Comments

שלושה רגעים מן השבוע החולף, ובהם סיפורם של שני שלדי דגים מבריקים שמצאו את דרכם אל קיר הסלון שלי

View Comments

1.
ליד חנות האוזן השלישית בקינג ג'ורג' הודבק הפוסטר הזה. מלה ירוקה: קרא. לקרוא. קרא. עיניים ירוקות. הפעולה, האיבר, החוש. האם צריך לקרוא את הפוסטר הזה? האם צריך להביט בתמונה? מדוע היא מפוחדת? האם מה שהיא קוראת מפחיד אותה?

2.
אחד היתרונות שרון חולדאי השית על העיר הם הספסלים החד-מושביים, חלקם באיזורים אטרקטיביים לצד כביש, שם יכולים תושבי העיר להתרווח אל עשן האגזוזים ולשוחח זה עם זה, במרחק בטיחות ברור. אבל יש יתרון גדול יותר לחד-מושביים: ההומלסים לא יכולים לישון עליהם, כך שהם הופכים גם למיטה-לסים. אבל זה רק הגיוני, למה שהומלס ישן? בית אין לו, אז בשביל מה הוא צריך מיטה? על כל פנים, חבורה של חוליגאנים שככל הנראה חולקים על משנתו העירונית-דומסטית של חולדאי, ריססו ברחבי העיר, בפונט עיריה, את זה:

3.
הרבה זמן לא הלכתי לערבי שירה, השקות ספרים וכו'. אמש הייתי בערב ההשקה לספר "ימים סמויים" מאת אלכס בן-ארי. נאמרו שם כמה דברים מעניינים, הדבר הראשון והאחרון שתפש אותי (ואני אותו) היתה התפאורה שעיצבה אילנה זיידמן, שעיצבה גם את כריכת הספר. שני הדגים האלה, הדגים ששוחים בימיו הסמויים של אלכס, מצאו את דרכם, באישור ובעידוד אהובת המשורר, אל קיר הסלון שלי.

מתוך רגע אחרי סוף הערב:
אני: פשוט להוריד אותם מהקיר?
אהובת המשורר: כן, כן. קח אותם.
אני: יחשבו שאני פורע חוק.
אהובת המשורר: זה יעזור לתדמית הציבורית שלך.

120 אמנים הגיעו מכל העולם לתל-אביב בלי שאף אחד הזמין אותם וציירו על בניין שאף אחד לא גר בו. את האמנות שלהם, אגב, אף אחד לא יכול לקנות

View Comments

בחודש וחצי האחרונים התכנסו 120 אמנים מרחבי העולם כדי לצייר על כל פינה אפשרית בבניין הנטוש של מועדון הכושר EveryBody ז"ל (ב"ה) בככר דיזנגוף בתל-אביב. לפרויקט הזה קוראים Reuse Project 2. הבניין היפהפה הזה עומד נטוש, מוזנח, מתפורר. ב-90 ימי הציור שפכו אמני הרחוב לא מעט צבע (כמה בקבוקי ספריי עדיין שוכבים שם בחצר, ריקים), והפכו את פנים הבניין למקום שמח. למקום הכי שמח שראיתי בזמן האחרון.

המשך