זה מה שאני יודע / א.ק. גריילינג

View Comments

  • חיי האדם נמשכים על פני אלף חודשים, לא יותר. עליך למצוא מעט זמן כדי להחליט איך לחיות אותם.
  • הדמוקרטיה של בלוגים וטוויטרים היא דבר נפלא, מצד אחד. מצד שני: זוהי המערכת הטובה ביותר שייצרנו אי-פעם לייצור אשפה, עלבון והבלות.
  • אני מחבר תורה חילונית. רגע בראשית הוא הרגע שבו נפל התפוח על ראשו של ניוטון.
  • עד גיל 13 חייתי בזמביה. באפריקה אתה לא יכול לשוטט כך סתם ביער ולחשוב. עוד יקפוץ עליך אריה ויטרוף אותך. אתה נאלץ לקרוא, במקום.
  • אמי היתה גזענית מסוג מאוד מסויים. היא נהגה ללגלג על רשימת הקניות שהטבח שלנו העתיק ממנה בכתב ידו. מעולם לא חשבה ללמד אותו לקרוא.
  • אני מעדיף לחשוב על ישו כעל רפורמיסט יהודי. אם תרצו לחפש מקבילה לדמות שאתם רואים בקושי דרך ספרי הבשורה, ככל הנראה תמצאו את ריצ'רד דוקינס.
  • אני צמחוני, אבל נועל נעלי עור. יש אנשים שיגידו שזו סתירה; אני אומר: אני עושה ככל יכולתי.
  • בצעירותי הייתי היפוכונדר איום וקראתי הרבה מילונים רפואיים. יום אחד גיליתי שלמעשה הפחד שלי איננו ממחלה חשוכת מרפא, אלא מכך שאני רוצה להספיק לעשות את כל הדברים שאני רוצה לעשות.
  • אני תומך נלהב בלגליזציה של הרואין וקוקאין אך בז לכל מי שתולה בהם את חייו. אם אתה מחפש חוויה תודעתית חדשה – הבט בעץ.
  • אני לא מאמין בהרג חיות, אבל הנשיא אובמה נהג היטב כשמחץ זבוב במחי יד. זבובים מפיצים מחלות.
  • יש לי די אמונה בסטטיסטיקה כדי להכיר בכך שישנם חיים תבוניים בעולם אחר.
  • מדע הוא תוצאה של מוכנות לחיים ללא ודאות ולכן הוא סימן לבגרות. הוא מאמץ את הספק ואת הקצוות הלא סגורים.
  • אני לא מאמין שאפשר לחשוב יותר מדי. שום מסיבה באיביזיה לא תנקה לך את הראש.
  • החיים עניינם מערכות יחסים. כן, שב ברגליים צלובות על הר מדי פעם. אבל לא לזמן רב מדי.
  • כל פרופסור לפילוסופיה צריך שתהיה לו ילדה בת תשע. שלי רגילה לומר לי "אבא'לה, זה רעיון טפשי מאוד". היא תמיד צודקת.


א.ק. גריילינג (Grayling) הוא פרופסור בריטי לפילוסופיה העוסק במחשבה, רעיונות, מטפיזיקה ולוגיקה. הטקסט המקורי באנגלית (This I know) פורסם בשבוע שעבר באתר הגארדיאן. לינק.

קחו את הספריה שלי, בבקשה – קחו אותה

View Comments

כבר שנים אני מעביר ספרים ממקום למקום. היו מקרים שבהם רכשתי ספרים שידעתי שלא אקרא, ובאמת לא קראתי. היו סדרות שלמות של "כל כתבי" שהשגתי/מצאתי/קניתי ועכשיו ערימות הספרים האלה עומדות ומטילות בי את האשם – לא קראת. ובצדק; הרי לא קראתי. אין לי גם שום כוונה, לא בעתיד הקרוב או הרחוק, לפחות, לקרוא את כל כתבי חיים הזז, את כל כתבי דוד שמעוני, או את כל כתבי י"ל פרץ. מה גם שאם אזדקק לאיזשהו טקסט, אני מאמין שפרויקט בן-יהודה יעמוד לרשותי, נאמן ועשיר כתמיד.

על כל פנים, הספריה שלי מלאה בספרים שאני לא רוצה. במרפסת יש סל גדול מלא בספרים שאין לי מקום בשבילם. יש ספרים שאני אוהב, אבל לא אוהב מספיק כדי לשמור, ויש ספרים שהתגלגלו אלי ולא נעים לומר, אבל אני פשוט לא אוהב. או לא אוהב יותר. יש לי ספרים כפולים (הומרוס, עגנון) ויש לי ספרים שהם נורא מעניינים, אבל לא אותי (אלבום מלחמת ששת הימים, למשל, מעיק עלי כבר שנים).

בפעם האחרונה שהחלטתי להפטר מארגז ספרים ענקי מכרתי מבחר קטן לכמה חנויות ספרים משומשים. חוויה איומה ומיותרת. התגמול הכספי זעום, ובעיקר לא מפצה על הפרידה מערימת ספרים שאמנם לא רציתי אצלי, אבל באיזשהו מקום רציתי אצלי. קשה להסביר את זה. שאריות מאובססיה ישנה. ג'ורג' האריסון זצ"ל צודק: כל הדברים חייבים לחלוף.

אז החלטתי לחלק את הספרים. לא את כל הספרים. לא את רוב הספרים. אבל הרבה ספרים. לא מעט ספרים. ספרים טובים, מעניינים, חלקם חשובים (הזז! שמעוני! הומרוס! נורא כדאי!). מלקחי חלוקות קודמות (שנכשלו בשל התלהבות יתר שפורצת בשניות ודועכת בשניות), החלוקה הנוכחית תתבצע דרך אתר טוויטר – ספר ביום.

מדי יום אפרסם ספר אחד לחלוקה. אפשר לעקוב אחרי הספרים הללו בכתובת twitter.com/isness.

כמה שאלות/תשובות: המשך