הפנקס הפתוח

”מצוקת הדיור, ככינויה בפי הבריות, התופסת מקום כה נכבד בעתונות של היום, אין מהותה בכך, שמעמד הפועלים מתגורר דרך-כלל בדירות גרועות, צפופות-יתר, נגועות-חולי. מצוקת דיור זאת אינה תופעה שהיא מיוחדת להווה; אף אין היא אחת מן התלאות המיוחדות של הפרולטאריון המודרני, לעומת כל המעמדות הנדכאים שקדמו לו; אדרבא, עוקצה פגע במידה שווה למדי בכל המעמדות הנדכאים שבכל הזמנים. כדי לשים קץ למצוקת-דיור זאת, קיים אך אמצעי אחד: להעביר מן העולם כליל את ניצולו ואת דיכויו של המעמד העובד על-ידי המעמד השליט. – מה שמכנים בימינו מצוקת-דיור, הרי זו ההחמרה המיוחדת שחלה בנסיבות-הדיור הגרועות של הפועלים, מחמת הצטופפותם הפתאומית של האוכלוסין הנוהים לערים הגדולות; עלייה עצומה בשכר הדירה, הידחסות מוגברת של הדיירים בבתים הבודדים, ולגבי מקצתם היעדר-היכולת למצוא מחסה לראשם כלל. ומצוקת-דיור זאת מעוררת רוב מלל ולהג רק משום שאינה מסויגת למעמד הפועלים בלבד, אלא פוגעת גם בבורגנות הזעירה.“

(פרידריך אנגלס בפתיחה למאמרו ”לשאלת השיכון“, יוני 1872. מגרמנית: מ. שטראוס)

שכנים חדשים בבניין. אני בוחן אותם מהמרפסת. הבחירה בהובלה בשבת יכולה להעיד על העדר זמן אחר, אולי מצב חירום, עכ"פ לחץ. משולחן הכתיבה הגנרי שהועמס זה עתה על גבו של המוביל אני מקיש על העדר טעם. כל כך הרבה מסקנות, והם אפילו לא הספיקו לסגור את הדלת.

ממושבי באוטובוס נראה שהעיר מוצפת בתיירים מרחבי הארץ. לא ניכר שם סדר או ארגון בפעולותיהם. הליכה בכיוונים מנוגדים באותה מדרכה, השתהויות פתאומיות מול חלונות ראווה, שקיות מותגים שונות (!) זו מזו. אלה שמובילות עגלות ילדים הולכות זו לצד זו. אלה שילדיהן בוגרים יותר משתרכות מאחור. מפניהן ניבט שעשוע שלוקח בחשבון תאונת דרכים זוועתית.