הזמן: ערב רגיל. המקום: ארז טל. מעולם לא עיתונאי, תמיד בדרן, אח גדול, מראיין את רפי המסריח, הלא הוא רפי איתן, הלא הוא יו"ר מפלגת הגמלאים, הלא הוא בכיר מוסד לשעבר, הלא הוא בנאדם שכבר חייך לגופה או שתיים דרך משקפת טלסקופית עם מחבר אלומיניום שהשיג בקומבינה אצל הקת"ח. הטל הגדול מברר את מקור השפע הכלכלי של המסריח. המסריח מספר: מכרתי אשכוליות בשביל פידל קסטרו. טל מוסיף: גם הוא, אה, רוצח, אה, לא? המסריח מחייך חיוך מסריח.
לא, לא
באמת
אני מת
על זך.
השירים שלו, המוקדמים
והמאוחרים כל כך יפים
ונוגעים ללב. הוא בנאדם אבל
פעם בחנות ספרים
פגשתי בו. הצעתי לו
דבר מה
הוא לא הביט בי
במבט קר. ומה
בעצם רציתי? אינני יודע
בדיוק היום. הוא לא הביט בי
כלל וכלל וכמו גער: אתה מפריע
את מנוחתי. כאילו באתי
באמצע הלילה, דהור
על סוס ארור של שמש
ארורה.
השבוע ראיתי טלויזיה. נתנו
תוכנית על זך. למדתי
דבר מה חדש ושכחתי
דבר אחר. ידעתי
איש אינו יכול ללמוד
את מה שלא למדתי.
הפרק הראשון של "האח הגדול" היה אחד הרגעים הכי משעממים בחיי. פיהקתי, החזקתי את העיניים ואת המצלמה, וניסיתי לסחוט רגעי תמונה-כתובית משעשעים. זה היה נורא. זה היה בזבוז זמן. זה היה אדיוטי. מה גם שלמעט רגעים קצרצרים, בהם הציגו את המתמודדים, לא היו כתוביות. עניין שדי הרס לי את הרעיון לספיישל הלעגני, הציני, השטוח והמוסרני מדי שתיכננתי. תכננתי על טור שהיה הופך בקלות לאחד הקטעים הנצפים ברשת. בדיחות מבוססות גילוי עריות, הומופוביה קיצונית, גזענות עדתית קשה, אתם יודעים, מה שעושה מפלצת רייטינג כמו "האח הגדול". אז הצלחתי לדלות כמה קטעים עם כתוביות; את שאר הרפש אצטרך להמציא בעצמי. מה שהופך את הטור השבועי הזה לספיישל דיאלוגים. או במלים אחרות:
למדתי השבוע דבר מעניין על השפה העברית: היא מאפשרת להגיד את הכל, ובה בעת – כלום. הנה למשל השמנה שהצטלמה ערומה. יודעים מה? לא, לא מרחם. יש מיליון מסכנים בעולם, ולכל אחד, תודה לאל, יש אמא שמדי פעם דואגת להטריף אותו. ופתאום באה זאתי, מגיחה אל הפריים טיים, מנג'סת בפרומואים אינסופיים שמבטיחים לספק את סטיית המשמנים שבכל אחד מאיתנו, ועל כל זה מדביקים את הגבר החתיך ההורס ההומו המצחיק המוכשר מהרדיו מהטלויזיה שלא נמשך לנשים הרי הוא הומו אז זה בסדר, תתפשטי לידו, במילא לא מזיז לו כלום, וכולם מזהים אותו, אז מה הוא ימשך דווקא אליך? על כל פנים, לוקחים את הבנאדם הזה כדי לומר "מדהים". מה מדהים בזה? ממה הוא נדהם? האם יש פה תדהמה? אני לא נדהמתי. אבל זה מדהים? למה זה מדהים? איזו הידהמות פספסתי? תגידו מה שתגידו, שמנים אני לא צריך בטלויזיה. את זה יש לי במראה. וזה נראה פאקינג מדהים. (קטע זה מכיל חלבונים מועשרים ו-13% שומן רווי)

המשך »
למדתי שקהל של חיילים בתוכניות אירוח איומות בערוץ 2 הוא, למרבה האירוניה, קהל שבוי. אני מסתכל עליהם צוחקים וחושב לעצמי איזו עסקת שבויים יכול היה ערוץ 2 לרקוח. נניח: צה"ל יתחייב להכנס שוב ללבנון ולשרוף מה שאפשר, וערוץ 2, בתמורה, יסלק את שלום אסייג מכל מסך אפשרי במאה העשרים ואחת. כך לחברת החדשות יהיה מה לדווח, ולאסייג יהיה על מה להתקפח. כולם מרוויחים. פייר.
