מעטפת ובול הדואר האלקטרוני

נקדם את אווירת החג, אם כן, במעט #ניירת_מהבוידעם: לא בכל יום מקדשת רשות כזו או אחרת את החרב שתערוף את ראשה, אך היום לפני 31 שנה (4 בספטמבר 1990, התש״ן) פירסמה רשות הדואר בול ומעטפת יום הופעה בנושא הדואר האלקטרוני.

הגרפיקה, בעיצובם של נעמי ומאיר אשל (שעיצבו גם את שטר ה-50 ש״ח הקודם, הסגול), מציגה מעין גרסה דחוסה של ההיסטוריה של התקשורת האנושית. במבט לאחור זהו נסיון, אולי נסיון נואש, להציב את ״התופעה החדשה״ על רצף ההיסטוריה של הדואר, אם כי היום ברורים ההבדלים בין דואר לדואר.

על אנדרטת הנייר הזו מצויירים רכיבי תקשורת: על המעטפה – חותמת לוויין לצד סדרת נקודות (מערכת מיתוג או מידע בינארי), ומסוף מחשב. על הבול – אנטנת לוויין, קוד בינארי, מסוף מחשב, גל סינוס, מעטפה (המשמשת עד היום כסמליל עבור דואר אלקטרוני), דוור על סוס (מקור לא ידוע), כתב עברי קדום, כתב חרטומים, וגם שריד ארכיאולוגי שלא הצלחתי לזהות – המידע הנגיש על העבודה הזו ברשת מצומצם ביותר, ואפשר רק לנחש או להמשיך לחקור; אם יש ארכיאולוגים בקהל – אשמח לשמוע פרטים.

האימייל הראשון נשלח והתקבל ב-29 באוקטובר 1965 באוניברסיטת MIT, במובן הזה שפקודת השליחה במחשב השולח כונתה ״MAIL״ ואצל המחשב הנמען נחתה ההודעה החדשה בתור קובץ חדש בספריה פרטית בשם ״MAIL BOX״. הדואר האלקטרוני הראשון הממוען לכתובת שהכילה את הסימן הכרוכית (״@״) להפרדה בין שם המשתמש לשם המכונה נשלח על גבי רשת ARPANET בשנת 1971 על ידי ריי טומלינסון, הנחשב לאבי הדואר האלקטרוני.
עד שנת 1990 פעלו בעולם שתי רשתות – הרשת האירופאית (OSI) והרשת האמריקאית (Internet). הרשתות פעלו בפרוטוקולים נפרדים, והתקשורת ביניהן נעשתה באמצעות שערים מפוקחים (Gateways). מאבק השליטה בין הרשתות נודע בשם ״מלחמת הפרוטוקלים״. איני צריך לספר לכם מי ניצח. לצורך העניין, יש לכם ניחוש אחד.

בשנת 1990 נסגרה הרשת הצבאית האמריקאית ARPANET והאחריות על תשתית התקשורת הועברה למוסדות מחקר ולידיים פרטיות. במקביל, במסגרת מחקר ב-CERN בשוויץ, פיתח טים ברנרס-לי את פרוטוקול ה-WWW, המחליף את הטקסט בהיפרטקסט ומאפשר גלישה ברשת באמצעות דפדפן. והשאר היסטוריה, או בעצם – הווה.

כך שבין אם אתם אתם מול מחשב או אוחזים בטלפון החכם שלכם (ואם הגעתם עד פה ולא גללתם הלאה) – אם תרימו את המבט מהטקסט הזה עכשיו תוכלו לראות את כל אלה בפעולה אחת, סוחפת, חבויה מהעין; רגע סינגולרי ממהפכה מתמשכת וכמעט שקופה (שום אקדח לא ירה, שום חייל לא נפל) שיצרה מציאות חדשה הנחשבת כיום לסטטוס קוו היחידי. מהפכת היומיום.

הערה לסיום: המונח ״ספאם״ צץ רק באפריל 1983, אבל את הודעת הספאם הראשונה מקובל לייחס לגארי ת׳ורֵק, שב-3 במאי 1978 שלח 400 הודעות דואר אלקטרוני על גבי הרשת האמריקאית הצבאית בנסיון לקדם מכירות מחשבים של חברת Digital Equipment Cooperation. לאחר שליחת ההודעה התקבלו לא מעט תלונות ״כמעט באופן מיידי״, כפי שהעיד ת׳ורק בראיונות שונים. בפרופיל הלינקדאין שלו כיום מכנה את עצמו ת׳ורק בשם ״אבי השיווק הדיגיטלי״, אך בהמשך הפרופיל מעיד על עצמו בגאווה שהוא גם ״אבי הספאם״. לא ירחק היום, אני משער, שנראה את חברות הפירסום חונכות לכבודו בול חדש, או לפחות איזה וריאנט משעשע-לכאורה על בסיס הלוגו של גוגל.

מסנר ואסנר

סיפור קצר לרגל חגיגות ה-30 שנה לאלבום המופת Carmella Gross Wagner | כרמלה גרוס ואגנר: לאלבום הזה האזנתי קצת אחרי שיצא, כלומר איפשהו באמצע שנות ה-90, כנראה דרך קלטת שהקלטתי ממישהו, שכבר נעלמה, מן הסתם. כמה שנים לאחר מכן התגייסתי ושירתתי בגדוד נח״ל, ולאורך השירות פגשתי הרבה אנשים, חלקם חביבים יותר וחלקם פחות, אבל מוזיקה, בפרט מוזיקה ניינטיזית, לא הייתה נושא שכיח לשיחה, אלא משהו שקרה בעיקר בין האוזניים שלי לאוזניות שלי, כדי לשכוח לרגע את הסיטואציה הזו של היות-חייל, או לחילופין – להעצים אותה עם הסאונד טרק המתאים.

הבנאדם היחיד שפגשתי במהלך השירות שלי שהכיר מוזיקה, ובפרט ניינטיז, היה Shahar Yardeni. הוא הכיר את רוקפור, כרמלה גרוס ואגנר, פורטיסחרוף, נושאי המגבעת, נירוונה, פרל ג׳ם, סוניק יות׳ – מלים שנשמעו כמו ג׳יבריש ברחבי הגדוד. והוא ניגן בגיטרה.

השנה הייתה 1999 כשהיינו במוצב ״כרכום״ בדרום לבנון, ודיברנו, שחר ואני, על האלבום הזה, על ״כרמלה, גרוס ואגנר״, והתווכחנו על שמות חברי ההרכב, ומפה לשם ציינתי את שמו של יובל מסנר, ושחר תיקן ואמר ״אסנר״, ואני אמרתי ״לא – מסנר״, וכך זה נמשך, ויכוח של חיילים משועממים וניינטיזיים בעל כורחם במוצב בלי אינטרנט להושיעם, בלי טלפונים סלולריים, ובלי הרבה שקט נפשי. מסנר, אסנר, מסנר, אסנר. Duck season, rabbit season. בסופו של דבר החלטנו להתערב: המפסיד (הטועה) קונה למנצח (הצודק) את הדיסק במתנה.

אחרי כמה ימים שחר יצא לחופשה קצרה. כשחזר, אחרי שעלה את כל הדרך למוצב בשיירת רכבי ספארי ממוגנים, ניגש אלי והושיט לי את הדיסק בצירוף פתק. בפתק היה כתוב: ״למרות שצדקתי וניצחתי בהתערבות (אם אתה לא מאמין אז תבדוק בתוך העטיפה) אתה מקבל את הדיסק בתור מתנה לכמעט-משתחרר-הצעיר (דגש על ה׳צעיר׳)״.

שלפתי את החוברת ובדקתי בתוך העטיפה – ובכל המקומות שהיה כתוב שמו של יובל מסנר, שחר מחק את השם בעט ובמקומו כתב ״אסנר״. כך או כך, הדיסק, הפתק, והסיפור הזה הולכים איתי עד היום, כמו גם החברות המוזיקלית עם שחר, שהפך בינתיים לנגן ומורה לגיטרה מדופלם ומוכשר (ומומלץ). אם כן, 22 שנה אחרי, שחר, אפשר להודות – ניצחתי!

מצ״ב – צילום החוברת בצירוף תיקוניו של שחר לשמו של יובל מסנר.

גלופות ״רביזור״

פעם אמר אליסף רובינזון (הלוא הוא רובינזון ספרים): ״יש שתי דרכים מקובלות להוריד אבק מספר: לנשוף או לשאוף. אני שואף״ (הארץ, יולי 2004). כעת, אם כן, ניחוח של ״ניירת מהבוידעם״ עולה בפיד, מזמין לשאיפת אבק איטית. הפעם, בשתי מילים: גלופות ״רביזור״.

להמשיך לקרוא גלופות ״רביזור״

מי על הקו?

השנה: 1970~

המקום: (כנראה) הסיטרואן SM המהודרת שלך.

אתה: צמוד למושב העור החום, מאיץ מ-0 ל-100 ב-8.5 שניות, מכוון את הרדיו לתחנה רצויה מבלי להזיז את בלם היד (אתה כבר מאומן) כאשר פתאום הטלפון מוטורולה שלך מצלצל. אתה מנמיך את הרדיו ומרים את השפופרת.

מי על הקו?

מה כתוב בהודעה? מי שלח את זה?

השנה: 1982~

המקום: (כנראה) ניו יורק, קומה תת-קרקעית במרכז הסחר העולמי.

אתה: באשנב טלפון ציבורי, עם מקטרת תפוסה בפה (כדי לפנות את הידיים), משלשל 5 או 10 סנט בחריץ הטלפון, שומע צליל חיוג, מחשב היד שלך כבר שלוף והשפופרת מונחת במקומה. הודעה חדשה מופיעה.

מה כתוב בהודעה? מי שלח את זה?