מסנר ואסנר

סיפור קצר לרגל חגיגות ה-30 שנה לאלבום המופת Carmella Gross Wagner | כרמלה גרוס ואגנר: לאלבום הזה האזנתי קצת אחרי שיצא, כלומר איפשהו באמצע שנות ה-90, כנראה דרך קלטת שהקלטתי ממישהו, שכבר נעלמה, מן הסתם. כמה שנים לאחר מכן התגייסתי ושירתתי בגדוד נח״ל, ולאורך השירות פגשתי הרבה אנשים, חלקם חביבים יותר וחלקם פחות, אבל מוזיקה, בפרט מוזיקה ניינטיזית, לא הייתה נושא שכיח לשיחה, אלא משהו שקרה בעיקר בין האוזניים שלי לאוזניות שלי, כדי לשכוח לרגע את הסיטואציה הזו של היות-חייל, או לחילופין – להעצים אותה עם הסאונד טרק המתאים.

הבנאדם היחיד שפגשתי במהלך השירות שלי שהכיר מוזיקה, ובפרט ניינטיז, היה Shahar Yardeni. הוא הכיר את רוקפור, כרמלה גרוס ואגנר, פורטיסחרוף, נושאי המגבעת, נירוונה, פרל ג׳ם, סוניק יות׳ – מלים שנשמעו כמו ג׳יבריש ברחבי הגדוד. והוא ניגן בגיטרה.

השנה הייתה 1999 כשהיינו במוצב ״כרכום״ בדרום לבנון, ודיברנו, שחר ואני, על האלבום הזה, על ״כרמלה, גרוס ואגנר״, והתווכחנו על שמות חברי ההרכב, ומפה לשם ציינתי את שמו של יובל מסנר, ושחר תיקן ואמר ״אסנר״, ואני אמרתי ״לא – מסנר״, וכך זה נמשך, ויכוח של חיילים משועממים וניינטיזיים בעל כורחם במוצב בלי אינטרנט להושיעם, בלי טלפונים סלולריים, ובלי הרבה שקט נפשי. מסנר, אסנר, מסנר, אסנר. Duck season, rabbit season. בסופו של דבר החלטנו להתערב: המפסיד (הטועה) קונה למנצח (הצודק) את הדיסק במתנה.

אחרי כמה ימים שחר יצא לחופשה קצרה. כשחזר, אחרי שעלה את כל הדרך למוצב בשיירת רכבי ספארי ממוגנים, ניגש אלי והושיט לי את הדיסק בצירוף פתק. בפתק היה כתוב: ״למרות שצדקתי וניצחתי בהתערבות (אם אתה לא מאמין אז תבדוק בתוך העטיפה) אתה מקבל את הדיסק בתור מתנה לכמעט-משתחרר-הצעיר (דגש על ה׳צעיר׳)״.

שלפתי את החוברת ובדקתי בתוך העטיפה – ובכל המקומות שהיה כתוב שמו של יובל מסנר, שחר מחק את השם בעט ובמקומו כתב ״אסנר״. כך או כך, הדיסק, הפתק, והסיפור הזה הולכים איתי עד היום, כמו גם החברות המוזיקלית עם שחר, שהפך בינתיים לנגן ומורה לגיטרה מדופלם ומוכשר (ומומלץ). אם כן, 22 שנה אחרי, שחר, אפשר להודות – ניצחתי!

מצ״ב – צילום החוברת בצירוף תיקוניו של שחר לשמו של יובל מסנר.

השאר תגובה